נסיבות מיוחדות שבהן הרישום הפורמלי בטאבו אינו משקף את הבעלות האמיתית בנכס
רקע: סכסוך משפחתי במיליוני שקלים
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דן כאן בסכסוך משפחתי חריף ויוצא דופן, המתמקד בזכויות הבעלות על מגרש מקרקעין יקר ערך. הסכסוך נפתח בין בן לבין הוריו, ובהמשך, לאחר פטירת האב, בין הבן לבין עיזבונו.
האב, שתרם את מלוא סכום הרכישה של המגרש מהמזומנים שברשותו, רשם מחצית מזכויות המגרש על שם בנו, שסבל מבעיות רפואיות ונפשיות. במהלך השנים, חתם הבן על מסמכי ייפוי כוח בלתי חוזר ותצהירי העברה שנועדו להבטיח את ניהול המגרש לטובת האב.
האב, שתרם את מלוא סכום הרכישה של המגרש מהמזומנים שברשותו, רשם מחצית מזכויות המגרש על שם בנו, שסבל מבעיות רפואיות ונפשיות. במהלך השנים, חתם הבן על מסמכי ייפוי כוח בלתי חוזר ותצהירי העברה שנועדו להבטיח את ניהול המגרש לטובת האב.
לאחר שנפסקו יחסי האמון, התלקח מאבק משפטי בין הצדדים. הבן טען כי חתימותיו זויפו, וכי מדובר במתנה גמורה שהועברה לו. מנגד, העיזבון טען כי רישום הזכויות על שם הבן בוצע מטעמי נוחות בלבד. וכי הבן שימש "נאמן בעל כורחו", כלומר, אדם שרשום כבעלים, אך בפועל שימש כשליח או שומר של הזכויות עבור האב, ששלט בנכס, ניהל אותו בפועל, וקיבל את כל ההחלטות בעניינו.
סוגיית היסוד: מתנה או נאמנות?
לב המשפט והסכסוך נגעו למשמעות המשפטית של רישום הזכויות על שם הבן - האם הרישום מקנה לו בעלות מלאה בנכס? או שמא מדובר בנאמנות משתמעת, שבה הבן משמש "שליח נאמן" בלבד, כשהבעלות בפועל נותרה בידיו של האב?
בית המשפט בחן לעומק את מכלול הראיות:
- מסמכי ייפוי הכוח ותצהירי ההעברה שנחתמו על ידי הבן, שבמסגרתם הוא העניק לאב סמכויות נרחבות לטיפול בנכס.
- חוות דעת מומחה חתימות שהעידה על אותנטיות חתימות הבן, ודחתה את טענות הזיוף שהועלו.
- התנהלות הצדדים לאורך השנים, שהדגימה כי האב היה זה שקיבל החלטות מהותיות, ניהל את הנכס בפועל, וכל הכספים שהושקעו ברכישה מקורם בכיסו.
הראיות הצביעו על כך שהבן לא תפקד כבעלים מהותי, אלא שימש כצינור לרישום פורמלי בלבד, וזאת בשל תלות רפואית ונפשית עמוקה באביו. מצבו של הבן השפיע על יכולתו להבין את משמעות הפעולות שביצע ולנהל את הנכס באופן עצמאי. לנוכח מכלול הנסיבות, קבע בית המשפט כי לא מדובר במתנה גמורה, אלא בנאמנות משתמעת שנוצרה מהתנהלות הצדדים לאורך השנים.
החלטת בית המשפט: הבעלות שייכת לעיזבון
לאחר שקילת כל הראיות, קבע בית המשפט, כי הבעלות במגרש שייכת לעזבון האב בלבד. הוא דחה את תביעות הבן לדמי שכירות או לכל זכות אחרת בנכס. עוד הובהר, כי לא נוצרה כל העברה מהותית של בעלות בנכס, וכי המעמד המשפטי שנוצר הוא של נאמנות משתמעת, שהבן שימש בה כ"נאמן בעל כורחו."
כב' השופטת אורית אביגיל יהלומי קיבלה את טענות העיזבון, ודחתה את דרישות הבן לקבלת דמי שכירות או זכויות אחרות במגרש. נקבע כי הבן שימש כ"נאמן טכני" ומעמדו כרשום בטאבו לא משקף בעלות מהותית, אלא הסדר פנים משפחתי שבמסגרתו נשמרה הבעלות האמיתית בידי האב.
מסקנות משפטיות: משמעות פסק הדין
פסק הדין מחדד את החשיבות שבשמירה על כללי אמון ותום לב במקרקעין המשפחתיים:
- רישום זכויות במקרקעין אינו מעיד בהכרח על בעלות מהותית. יש לבחון את מכלול הראיות, הנסיבות, ההתנהלות בפועל והכוונות של הצדדים.
- ייפוי כוח בלתי חוזר ותצהירי העברה יכולים לשמש אמצעי לביטוי נאמנות משתמעת, שבה הצד הרשום אינו הבעלים האמיתי.
פסק הדין מדגים כי מערכת המשפט בישראל ערוכה להתמודד עם סוגיות מורכבות של יחסי משפחה, רכוש ונאמנות, ולנקוט בגישה המקנה פתרון הוגן ומאוזן בין הצדדים.
סיכום
הפסיקה שניתנה לאחרונה מדגימה כיצד בתי המשפט עשויים, במקרים חריגים, לסטות ממשמעותו הפורמלית של רישום זכויות במקרקעין, כאשר הראיות מלמדות כי הרישום אינו משקף את המציאות המהותית.
חשוב להדגיש: הרישום בטאבו נותר הכלל, והוא משמש תשתית לקניין, יצירת זכויות והסתמכות של צדדים שלישיים. אולם, בנסיבות מסוימות, כגון: כאשר קיימת ראיה ברורה לכוונה אחרת של הצדדים, ניהול בפועל של הנכס בידי אדם אחר, ותלות מובהקת של בעל הזכויות הרשומות בצד החיצוני - עשוי להיקבע כי הרישום שיקף הסדר נאמנות ולא בעלות מהותית.
במקרה הנדון, נסיבות חיצוניות, לרבות מצב רפואי ונפשי מורכב של הבן, מסמכים חתומים, וחוות דעת מומחים, הובילו למסקנה כי הרישום נועד לשרת מטרה אחרת, וכי אין בו כדי להצביע על העברת בעלות של ממש.
פסק הדין מהווה תזכורת לחשיבות הזהירות בעת רישום זכויות בין בני משפחה, במיוחד כאשר יש כוונה לשמור על שליטה בנכס, מבלי להעביר בפועל את הרישום בו . בתי המשפט יבחנו, במידת הצורך, לא רק את הרישום, אלא גם את הכוונה, ההתנהלות וההסכמה ההדדית של הצדדים.
המסר ברור - רישום פורמלי הוא מהותי וחשוב, אך אינו חזות הכול. מקום שבו קיימת תשתית עובדתית מוצקה - תיתכן הכרה בנאמנות משתמעת, גם בהיעדר רישום פורמלי, כדי להבטיח תוצאה צודקת, ולאפשר פרשנות התואמת את המציאות בפועל.
[תמ"ש 24824-12-20 ותמ"ש 33-01-21, בית המשפט לענייני משפחה ירושלים (כב' השופטת אורית אביגיל יהלומי, 24.12.2024)].
קטגוריות
ארכיון
- נובמבר 2025
- אוקטובר 2025
- ספטמבר 2025
- אוגוסט 2025
- יולי 2025
- יוני 2025
- מאי 2025
- אפריל 2025
- מרץ 2025
- פברואר 2025
- ינואר 2025
- דצמבר 2024
- אוקטובר 2024
- ספטמבר 2024
- אוגוסט 2024
- יולי 2024
- יוני 2024
- מאי 2024
- אפריל 2024
- מרץ 2024
- פברואר 2024
- ינואר 2024
- דצמבר 2023
- נובמבר 2023
- אוקטובר 2023
- ספטמבר 2023
- אוגוסט 2023
- יולי 2023
- יוני 2023
- מאי 2023
- אפריל 2023
- מרץ 2023
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- פברואר 2019
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- פברואר 2018
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- אוקטובר 2016
- מרץ 2016
