ביהמ"ש העליון: הוראות מגבילות בתקנון החברה אינן מהוות מגבלה להסרת קיפוח של בעלי מניות מיעוט

סמכות בית המשפט להסרת קיפוח בעלי מניות מיעוט בחברה, למרות האמור והמוסכם בתקנון החברה
 
עקרון יסוד בדיני החברות מאפשר יצירה של אישיות משפטית "מלאכותית", עצמאית ונפרדת מבעלי המניות בה, לרבות בדמות חברה בערבון מוגבל (בע"מ). כלומר, כאשר אדם מחזיק במניותיה של חברה, אין בכך כדי להקנות לו זכויות בנכסי החברה במישרין, ולמעשה המניות עצמן הן "הנכס" המצוי בידי בעל המניות. בהתאם לדיני החברות, תקנונה של חברה הוא מסמך ההתאגדות המרכזי שנערך במסגרת ייסודה של חברה, ובאמצעותו מסדירים החברה ובעלי המניות בה את הכללים וההסכמות שהתקבלו בין בעלי המניות לבין עצמם, ובין בעלי המניות לבין החברה (כגוף עצמאי ונפרד מבעלי המניות כאמור).

כמו כן, במסגרת חוק החברות, קבע המחוקק הישראלי כללים והסדרים האוסרים על בעלי מניות הרוב בחברה, לפעול באופן "מקפח" כלפי בעלי מניות המיעוט, ועיקרם: "מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה".

בתוך כך, הוראות חוק החברות מתירות לבתי המשפט להפעיל את סמכותם לצורך הסרת הקיפוח, ולפיהן: "...רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה ... מניות ממניותיה".

במשפטון זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר נדרש להכריע בשאלה - האם הסרת קיפוח של בעלי מניות מיעוט בחברה חייבת להיעשות בכפוף להוראות תקנון החברה, או שמא משהוכח כי מתקיים קיפוח – רשאי בית המשפט לפעול להסרתו, בהתעלם מהוראות סותרות בתקנון החברה?

נסיבות המקרה:
ענייננו בחברה פרטית לייצור ולשיווק משקאות קלים, שנוסדה על ידי שלושה אחים מנצרת בשלהי שנות ה-40 של המאה הקודמת. בתחילת שנות ה-2000, ולאחר לכתם של שניים מהאחים המייסדים, התגלעו מחלוקות ומשברי אמון בין בעלי המניות בחברה (יורשי האחים שהקימו את החברה במקור), אשר גררו את החברה להליכים משפטיים ולקיפאון מסחרי. במסגרת זו, חדלה החברה מלייצר משקאות ולשווקם, ופרט למגרש בנצרת שבבעלותה ואשר הושכר לצורך הפעלת חניון פרטי בתשלום, לא התקבלו בחברה תקבולים כלשהם ולא נותרו בידיה נכסים בעלי ערך. כמו כן, לאורך השנים סומנה החברה כמפרת חוק ברשם החברות, לא כונסו אסיפות כלליות של בעלי המניות, ודו"חות רואה החשבון של החברה לא הוגשו כלל לרשויות המס. בשל כך, עתרו מספר בעלי מניות מיעוט בחברה כנגד החברה ובעלי מניות הרוב בה,  טענו לקיפוח, ודרשו להורות על התמחרות לרכישת כל מניות החברה באמצעות הליך BMBY (buy me-buy you).

עם זאת, ועל אף ההכרעה לפיה אכן חל קיפוח כלפי בעלי מניות המיעוט, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת בעלי מניות המיעוט להתמחרות. בנימוקיו, ציין בית המשפט המחוזי כי על פי הוראות תקנון החברה, לבעלי המניות בחברה שמורה זכות קדימה לקנות את מניותיו של בעל מניות המבקש למכור את חלקו בחברה ("זכות סירוב ראשונה"). וכן הצביע ביהמ"ש על סעיפים בתקנון המעניקים לדירקטוריון החברה זכות וטו על העברת מניות, לפי שיקול דעתו הבלעדי. על כן, נקבע כי למרות התנהלות מקפחת כלפי בעלי מניות המיעוט, לא ניתן להעניק למיעוט את הסעד המבוקש.

על כן, ערערו בעלי מניות המיעוט לבית המשפט העליון. לטענתם, משהוכח קיפוח על ידי בעלי מניות הרוב, בין אם באמצעות שליטתם בדירקטוריון החברה ובין אם בדרך אחרת, היה על בית המשפט המחוזי להעניק להם סעד להסרת הקיפוח. משכך, טענו בעלי מניות המיעוט כי בית המשפט המחוזי טעה בהיאחזו בטעמים פורמליים המוסדרים בתקנון החברה, וכי היה עליו להורות על "הפרדת כוחות" באופן יעיל וצודק. לשיטתם, המתווה שנקבע בתקנון החברה למכירת מניות וזכות הווטו של הדירקטוריון, נועדו למהלך עסקים רגיל, ואינם רלוונטיים למצב של קיפוח המיעוט על ידי הרוב.

מנגד, טענו בעלי מניות הרוב כי יש לכבד את הכרעת בית המשפט המחוזי והוראות התקנון, ולפיהן בעלי מניות המיעוט רשאים למכור את זכויותיהם בחברה לצדדים שלישיים, בכפוף לזכות סירוב ראשונה שהוענקה ליתר בעלי המניות. לשיטת הרוב, "הפרדת הכוחות" באמצעות הסעד של התמחרות אינו מתאים למקרה בו מדובר בחברה שאינה מתפקדת ובלתי רווחית.

החלטה:
בית המשפט העליון קיבל את עמדת בעלי מניות המיעוט, וקבע כי קיפוח המיעוט מהווה עילת תביעה שהתגבשותה מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו לקבוע את דרכי התיקון של העוול. בתוך כך, נקבע כי עובדות המקרה, הכוללות בין היתר – ניהול כושל של חברה, משבר אמון מתמשך בין בעלי המניות ופגיעה מתמשכת בציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי מניות המיעוט להשתתפות בניהול החברה ולהפיק מפעילותה רווחים – מצביעות על קיומו של קיפוח המיעוט, ומקימות לבעלי מניות המיעוט זכות לדרוש את הסרת הקיפוח ו"הפרדת כוחות" בחברה.

לאור זאת, נקבע כי ההסדרים שעוגנו בתקנון החברה, לפיהם ניתנה לדירקטוריון החברה זכות וטו ביחס לאישור מכירת מניות בחברה, והקנה ליתר בעלי המניות זכות סירוב ראשונה – אינם מצדיקים את הותרת קיפוח המיעוט. משכך, בית המשפט העליון פסק כי בנסיבות אלו ובהתאם לדיני החברות, סמכות בתי המשפט להעניק סעדים לצורך הסרת קיפוח המיעוט – אינה כפופה לתקנוני חברות או להסכמים שנערכו בין בעלי מניות.

כמו כן, בית המשפט העליון דחה את טענות בעלי מניות הרוב, לפיהן סעד של התמחרות אינו מתאים למצב דברים בו החברה אינה פעילה או רווחית, וקבע כי בשל מיקומו וייעודו של המגרש המצוי בבעלות החברה, הוא מהווה נכס בעל פוטנציאל כלכלי גבוה, שאינו מנוצל באופן מיטבי ומניב לבעלי המניות הכנסה זניחה בלבד.

בשל כך, נקבע כי סעד ההתמחרות אשר התבקש על ידי בעלי מניות המיעוט הוא אכן הפתרון ההוגן, הפשוט והיעיל להסרת הקיפוח ולהפרדת הכוחות בחברה. על כן, הורה בית המשפט העליון על קיום התמחרות באמצעות מנגנון "BMBY", וזאת במועדים ובתנאים שפורטו בפסק הדין.

(עא 4588/19 ראג'דה אסעד קרדוש-סאלם נ' חברת קרדוש ושות' בע"מ)