גינדי כספי - עורכי דין - האם הגבלות הקורונה עשויות לעלות לכדי סיכול חוזה?

האם הגבלות הקורונה עשויות לעלות לכדי סיכול חוזה?

בניגוד למספר הכרעות בתי המשפט המחוזיים ובהיעדר ההלכה מבית המשפט העליון – אולם אירועים חויב להשיב מקדמה עבור חתונה שלא התקיימה בעקבות "הגבלות הקורונה"

בהוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), קבע המחוקק הישראלי מספר חריגים בהם צד לחוזה יהיה רשאי להביא לביטולו, מבלי שהדבר ייחשב להפרת חוזה. עילת ה"סיכול", הנה אחת מחריגים אלה, ולפיה רשאי צד לחוזה להשתחרר כדין מחיוביו החוזיים, עם התרחשותו של אירוע חיצוני לא צפוי, שאינו מאפשר לקיים את החוזה. בשל כך, הטוען לקיומה של עילת הסיכול, נדרש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: (1) מניעה קבועה לביצוע ההתחייבות, להבדיל ממניעה זמנית; (2) היעדר ציפייה להתרחשות האירוע המסכל במועד כריתת החוזה, ולפיה הצד הטוען לסיכול לא ידע ולא היה עליו לדעת על הנסיבות שהביאו לסיכול; ו-(3) חוסר יכולת למנוע את האירוע המסכל.

עם זאת, לאורך השנים צמצמו פסיקות בתי המשפט את השימוש בעילה זו ונמנעו מלקבל טענות סיכול, אלא במקרים חריגים מאוד. כך למשל, טענות לסיכול חוזה עקב אירועי מלחמה או נזקי טבע חריגים, נדחו על פי רוב. זאת בנימוק לפיו אירועים אלה אינם עולים לכדי "כוח עליון" בלתי צפוי. לאור מגמה זו, סבורים מלומדים ומשפטנים רבים כי עילת הסיכול מהווה "אות מתה" בספר החוקים הישראלי ולמעשה לא ניתן להגשים את תכליתה.

בעקבות ביקורת שנמתחה על נוקשותה של גישה זו, ניתן למצוא ניצנים של ניסיון לרככה. כך לדוגמה בעניין ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון נאמר (בהערת אגב אמנם), כי מן הראוי לבחון בכל מקרה ומקרה את השפעתו של האירוע החריג על מהותם של היחסים החוזיים. כלומר, מבחן הצפיות צריך להיות מיושם לא על היכולת לצפות את האירוע החריג, כי אם על השפעותיו של אירוע זה על היחסים החוזיים.

לאחרונה, שבה עילת הסיכול לסדר היום הציבורי, וזאת בשל התפרצות "משבר הקורונה" העולמי. בעקבות המגפה וההגבלות שהוטלו על ידי ממשלת ישראל לבלימתה, הועלו טענות מטעם צדדים לחוזה, לפיהן לא ניתן לקיים את תנאי החוזים בהם התקשרו. טענות אלה, שהתבררו בבתי משפט השלום ובבתי המשפט המחוזיים, נדחו ברובן המכריע תוך קביעה כי מגפת הקורונה אינה מהווה "אירוע מסכל", שאינו מאפשר את קיומן של התחייבויות חוזיות.

ב"משפטון" זה נסקור את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו, אשר נדרש לאחרונה לסוגייה, במסגרת תביעה כספית להשבת מקדמה ששילם התובע לאולם אירועים בבני-ברק, על חשבון אירוע חתונה שלא התקיים בתקופת הגבלות הקורונה.

נסיבות המקרה:

במהלך חודש ינואר 2020, פנה אביה של כלה מיועדת לאולם אירועים בבני-ברק, לשם קיום החתונה באולם בסוף חודש מרץ של אותה השנה. במסגרת זו, שילם האב מקדמה בסך של 5,000 שקלים, וזאת בנוסף לסכום זהה ששולם על ידי הורי החתן המיועד.

עם זאת, בעקבות הצווים וההגבלות שהוטלו על ידי ממשלת ישראל בשל מגפת הקורונה – לא ניתן היה לקיים את האירוע כמתוכנן. מאחר שבני הזוג ומשפחותיהם נמנים על הציבור החרדי, המליץ רב הקהילה לערוך את החתונה במועד שנקבע ולהימנע מדחייתה למועד מאוחר יותר. ואכן, החתן והכלה באו בברית הנישואין באירוע מצומצם שקיימו בבית פרטי. בהמשך לכך, פנה האב לחברה המפעילה את אולם האירועים בבקשה להשבת המקדמה ששילם. משסירבה להשיב את סך המקדמה, הגיש האב תביעה כנגד החברה.

להגנתה, טענה החברה כי בהתאם להזמנה עליה חתם אב הכלה, הוסכם באופן חד משמעי כי במקרה בו יבוטל האירוע מסיבה שאינה מפורטת בהזמנה – יחויבו המזמינים ב"דמי ביטול" בשיעור של 70% מסך ההזמנה. על כן, טענה החברה כי על אף שביטול האירוע נבע ממגבלות אשר אינן תלויות בה, היא נמנעה מלגבות את יתרת דמי הביטול, ולהסתפק במקדמה ששולמה. עוד טענה החברה, כי אין לראות בצווים ובהגבלות שהוטלו במסגרת מגפת הקורונה כ-"גורם מסכל", זאת לאור ציפייתה הלגיטימית לשיטתה, לפיה האירוע יידחה עד למועד שיתאפשר לקיימו. בהקשר זה, ציינה החברה כי אב הכלה בחר לבטל את ההזמנה בחוסר תום לב ולא להמתין להקלה בהגבלות שתאפשר לקיים את האירוע במועד מאוחר יותר. זאת בעוד שהחברה המשיכה לשאת בהוצאות הקבועות של אחזקת האולם, העולות על סך המקדמה ששולמה.

החלטה:

בית המשפט דחה את טענות החברה וקבע כי יסודות עילת הסיכול מתקיימים בנסיבות מקרה זה. נקבע כי בשל השתייכותם של בני הזוג ומשפחותיהם לקהילה החרדית והחשיבות המכרעת שייחסו לקיום האירוע במועד המתוכנן – אי-קיום האירוע במועדו הפך את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי. באשר לתנאי השני, נקבע כי הצדדים לא צפו, ולא היה עליהם לצפות, את התרחשותו של משבר בריאותי בקנה מידה עולמי, ותוצאותיו שבאו לידי ביטוי בסגר ואיסור התקהלויות. עוד נקבע, כי אין מחלוקת שהצדדים לא יכלו למנוע את נסיבות הסיכול ולקיים את האירוע במועד המקורי שנקבע לו.

כמו כן, דחה בית המשפט את טענת החברה לפיה המשיכה לשאת בעלויות אחזקת האולם, תוך ציפייה לגיטימית כי האירוע יידחה למועד מאוחר יותר. בהקשר זה, נקבע כי מדובר בהוצאות שוטפות, כגון: ארנונה, חשמל וביטוחים, שאינן קשורות באופן ישיר לאירוע שהוזמן. נקבע כי על אף שלחברה אין אחריות כלשהי לאי-קיום האירוע במועדו, יש לקבל את דרישתו הלגיטימית של האב להשבת כספים ששילם לאירוע שלא ייצא אל הפועל במועדו המקורי.

בשולי הדברים, ציין בית המשפט כי הוא ער למצב הקשה אליו נקלעה החברה שלא באשמתה, ומשכך קבע כי האיזון הראוי הוא להימנע מחיוב הנתבעת בהוצאות משפט, חרף קבלת התביעה.

הערת מערכת:

נציין כי החלטה זו שסקרנו לעיל, הנה חריגה יחסית על רקע פסיקות של מותבים אחרים בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי – אשר עסקו בשאלת מעמדה של מגפת הקורונה כ"גורם מסכל". כך לדוגמה, בשורה של פסקי דין, נדחו טענותיהם של שוכרים אשר ביקשו להכיר במשבר הקורונה כ"כוח עליון" או כגורם מסכל, שבעטיו יש לאפשר להם לדחות את תשלומי השכירות, או לחלופין להביא את החוזה לכדי סיום *
מצאנו לנכון לסקור בכל זאת את פסק הדין הנ"ל, משום שניתן לראות בו יישום מסוים של אותה אמרת אגב בעניין רגב, המרככת את גישת הפסיקה לטענת הסיכול. זאת, הגם שבהחלט ניתן לומר שנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון (תביעה להשבת מקדמה עבור שירות שטרם ניתן ומאפייניה של האוכלוסייה החרדית), הקלו על בית המשפט כאן, לנקוט בגישה מרוככת שכזו.

פסיקה זו מפנה זרקור על אי-הוודאות המאפיינת כרגע את העיסוק המשפטי בהשלכותיה של מגפת הקורונה על יחסים חוזיים. על כן, נראה כי אין מנוס מלהמתין לדברו של בית המשפט העליון בנושא, לכשיזדמן לו המקרה הנכון לקבוע הלכה בעניין.

(תק (ת"א) 6110-05-20 יחזקאל מזרחי נ' כתר הרימון מרכז אירועים וכנסים בע"מ)

* ראו לדוגמה – חדלת (ת"א) 26076-02-20 עו"ד ישראל בכר- נאמן של עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ נ' מערכות נוחות (2007) בע"מ; תא (ת"א) 8831-04-20 בוטיק יעקב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ; תאח (ת"א) 4492-05-20 מ.ג. יצחקי נכסים בע"מ נ' ח.י.א שותפויות בע"מ; ת"א (שלום חי') 28265-05-20 אביבה ארועים-השכרת ציוד 2003 בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בעמ.

האם הגבלות הקורונה עשויות לעלות לכדי סיכול חוזה?

קטגוריות

ארכיון

עוד מאמרים שיעניינו אותך: