באילו תנאים יש לחייב בפיצויי הסתמכות במקביל לפיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק?

בית המשפט המחוזי: דרישה לקבלת "פיצוי מוסכם" במקביל "לפיצויי הסתמכות" – מחייבת סיווג של סוג הנזק ביחס לכל פיצוי בנפרד

חוק החוזים תרופות עוסק במערכת היחסים של צדדים לחוזה שהופר, ובכלל זה בזכויותיו של הצד הנפגע לקבלת פיצויים עקב ההפרה. פיצויים בגין הפרת חוזה נועדו לפצות את הנפגע בגין נזקים שנגרמו לו עקב ההפרה ותוצאותיה, ולא נועדו להעשיר את הנפגע או לשמש ככלי ענישה כלפי הצד המפר. החוק קובע שלושה סוגים עיקריים של פיצויים כתוצאה מהפרת החוזה: (1) פיצויי קיום ("חיוביים") – שמטרתם להציב את הצד הנפגע במקום בו היה ניצב אילו לא הופר החוזה. פיצויים אלו יזכו את הצד הנפגע ברווח שהיה נוצר לו, אילו הצדדים היו מקיימים את הוראות החוזה. (2) פיצויי הסתמכות ("שליליים") – שנועדו לפצות את הנפגע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התקשרותו בחוזה שהופר. כלומר, פיצוי על נזקים שנגרמו לו והוצאות שהוציא הנפגע בפועל בהסתמך על החוזה ולצורך קיום התחייבויותיו. (3) פיצוי מוסכם – עליו הסכימו הצדדים מבעוד מועד במסגרת החוזה, המגדיר את העילות והנסיבות בהן יהיה זכאי צד לחוזה לפיצוי, וזאת ללא הוכחת הנזקים שנגרמו לו עקב ההפרה.

מטבע הדברים, דרישה לפיצויי קיום במצטבר עם פיצויי הסתמכות אינה אפשרית על פי רוב, לאור העובדה שפיצויים אלו "יעשירו" את הנפגע, מעבר להכנסות ולרווחים שהיה מפיק אילו לא הופר החוזה. עם זאת, ביחס לשילוב של אחד מפיצויים אלו (קיום או הסתמכות) לצד קבלת פיצוי מוסכם, ניתנו לאורך השנים החלטות שונות, שחלקן אפשרו  מצב דברים זה.
ב"משפטון" זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נדרש להכריע בערעור על החלטת בית משפט השלום, שחייב צד מפר לחוזה בתשלום פיצויי הסתמכות במקביל לפיצויים מוסכמים שנקבעו בחוזה שכירות שהופר.

נסיבות המקרה:
במחצית שנת 2009 התקשרה חברה המפעילה רשת של חנויות אופנה, בהסכם שכירות עם חברה יזמית, להשכרת שטח מסחרי במבנה אותו תקים החברה היזמית בקריית חיים. כמו כן, הסכימו הצדדים להסכם כי תכנון השטח המושכר ובנייתו בפועל תיעשה בהתאם לדרישות השוכרת, וכי תקופת השכירות תהיה לתקופה של 9 שנים עם אופציה לשבע שנים נוספות. עם זאת, בסמוך לאחר קבלת היתר הבנייה להקמת המבנה המסחרי, התגלעה מחלוקת בין הצדדים, במסגרתה טענה השוכרת כי היא רשאית לבטל את הסכם השכירות בשל אי-קיום תנאים מתלים שנקבעו בו, בעוד שהמשכירה טענה כי הודעת הביטול מהווה הפרה של ההסכם ע"י  השוכרת. בהמשך לכך הגישו הצדדים תביעות הדדיות, ובמסגרתן קיבל בית משפט השלום את מרבית טענות המשכירה ופסק לטובתה פיצויי הסתמכות בסך של כ-1.5 מיליון שקלים, לצד פיצויים מוסכמים בסך של כ-500 אלף שקלים, כפי שהוסכם בין הצדדים בהסכם השכירות.

לאחר החלטה זו, ערערה השוכרת לבית המשפט המחוזי, וטענה בין היתר, כי לא הייתה הצדקה לחייב אותה בתשלום הפיצוי המוסכם בנוסף לפיצויי הסתמכות וכי החלטה זו מהווה "כפל פיצוי". לטענתה, ההתאמות שביצעה המשכירה בשטחים המסחריים, לא ירדו לטמיון עקב ביטול ההסכם וכי שטחים אלו הושכרו לגורם אחר. משכך, טענה השוכרת כי מתן פיצוי מוסכם במקביל לפיצויי הסתמכות מוביל למצב אבסורדי לפיו ביטול ההסכם היטיב עם המשכירה בניגוד לדיני עשיית עושר. מנגד, טענה המשכירה כי בהסכם השכירות נקבע במפורש כי אין בפיצוי המוסכם כדי לגרוע מזכותה לתבוע פיצויים נוספים בגין הפרה אפשרית של הסכם השכירות. ולכן אין להתערב בהחלטת בית משפט השלום לפיה היא זכאית לפיצויים במצטבר.

החלטה:
בית המשפט המחוזי קיבל את טענות השוכרת וקבע כי אין הצדקה לפסוק פיצויי הסתמכות בנוסף לפיצוי המוסכם. נקבע כי קבלת עמדת המשכירה ופסיקת בית משפט השלום בעניין זה, מביאה ל"כפל פיצוי" ועשיית עושר שלא כדין.

צוין כי על אף שלשון החוק אינה מתירה קבלת פיצויים מוסכמים ופיצוי מוסכם במצטבר, ומציינת במפורש כי "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14..." (הכוללים פיצויי הסתמכות וקיום), הפסיקה והספרות המשפטית כבר הכירו ביכולת לקבל פיצוי מוסכם בצירוף פיצויים אחרים. עם זאת, נקבע כי דרישה לקבלת פיצוי מוסכם במקביל לפיצויי הסתמכות, מחייבת את הצד הנפגע להצביע על "ראשי נזק" שונים ולפרט במה שונה סוג הנזק שנכלל בפיצוי המוסכם מהפיצויים האחרים שתבע.

נקבע כי במקרה זה, המשכירה לא ציינה בכתב התביעה אלו סוגי נזקים נכללים במסגרת הפיצוי המוסכם ולא ערכה כל הבחנה בין אלו לבין פיצויי ההסתמכות. בהקשר זה, ציין בית המשפט המחוזי כי גם הוראות הסכם השכירות נעדרו התייחסות לראשי הנזק והאינטרסים המוגנים במסגרת הפיצוי המוסכם, ולמעשה נועדו "לחסוך" למשכירה פעולות להוכחת נזק, ככל שתחליט להסתפק בו. לאור זאת, ביטל בית המשפט המחוזי את קביעת בית משפט השלום ביחס לפיצויי המוסכם (בסך של כ-500 אלף שקלים), וקבע כי המשכירה זכאית לפיצויי ההסתמכות בלבד (בסך של כ-1.5 מיליון שקלים).

(עא (חי') 35450-03-20 עומר אלמוכתאר בע"מ נ' עופר פיתוח והשקעות בע"מ)