​בית המשפט המחוזי: ציפייה כי בעתיד יושבח נכס משותף - אינה מצדיקה עיכוב בהליכי פירוק שיתוף

בהתאם להוראות חוק המקרקעין, נקבע כי: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף". בנוסף, ובשל מעמדה המיוחד של  "זכות הקניין", המהווה זכות יסוד בשיטת המשפט בישראל, נקבע בהלכות רבות של בתי המשפט כי הזכות לפירוק שיתוף בנכס, היא זכות בסיסית שמקנה הבעלות במקרקעין. לפיה כל בעלים במשותף של נכס מקרקעין ("מושע") רשאי לפנות לבית המשפט ולדרוש את פירוק השיתוף בהתאם להוראות הדין. כמו כן, שיתוף במקרקעין והיעדר הפרדה פיזית וקניינית עלולים להוביל לעיתים קרובות לסכסוכים ולמחלוקות בין השותפים במקרקעין, וביתר שאת בהליכי פירוק שיתוף של נכס משותף של בני זוג המצויים בהליכי גירושים. 
במשפטון זה, נסקור את החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר נדרש להכריע במחלוקת בין בני זוג המצויים בהליך גירושין, וזאת ביחס לנכס משותף שרכשו. במסגרת זו, נדרש בית המשפט להכריע בשאלה – האם רצון אחד השותפים להשביח את הנכס – בין אם באמצעות הסדרת רישום זכויות בו  ובין אם בדרך אחרת – מצדיק השהייה של הליכי פירוק השיתוף?
 
נסיבות המקרה:
בשנת 2004 רכשו בני זוג את מלוא הזכויות במשק בדרום הארץ מבעליהם הרשומים. לאחר קבלת החזקה במשק, עברו בני הזוג להתגורר בו עם שתי בנותיהם. כמו כן, בת הזוג ושניים מקרוביה הפעילו במשק עסק לגידול כלבים (דבר אשר היווה "שימוש חורג" לשימושים שהותרו בתב"ע התקפה), וכן בוצעו בו מספר חריגות בנייה. ואולם, בשל חבות בתשלום מס השבח שלא הוסדר על ידי הבעלים, נמנע מזוג הרוכשים לרשום את הזכויות במשק על שמם בלשכת רישום המקרקעין ("טאבו").
 
לימים, עלו יחסיהם של בני הזוג על שרטון. בן הזוג חדל מלהתגורר במשק ובין הצדדים התנהל סכסוך גירושים ממושך. במסגרת הליכים אלו, ולאחר שהסדירו את חלוקת הרכוש המשותף, פרט לזכויות במשק, הגיש בן הזוג תביעה לפירוק השיתוף בו. בהתאם לכך, מונה לנכס כונס נכסים, אשר נדרש לפעול להסדרת רישום המשק על שם בני הזוג ולמכירתו למרבה במחיר. עם זאת, לאור רצון שני הצדדים לרכוש את זכויות הצד השני, הורה בית המשפט לענייני משפחה על עריכת התמחרות פנימית בין בני הזוג, כאשר הזוכה בה ירכוש את הזכויות במשק במצבו הנוכחי, ויהיה אחראי להסדרת רישום הזכויות וחריגות הבנייה.
 
ואכן, כונס הנכסים פעל ליישום החלטת בית המשפט, ובין היתר פרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת המשק. לאחר קבלת הערכה שמאית מטעמו, ניהל כונס הנכסים הליך של התמחרות, אולם בת הזוג בחרה שלא להשתתף בה. משכך, זכה בן הזוג בהתמחרות לרכישת המשק, וזאת לאחר שהציע את ההצעה הגבוהה ביותר. נציין כי בהליך זה התקבלה הצעה נוספת של צד שלישי, אך הצעתו הייתה נמוכה במעט מזו של בן הזוג.
 
בעקבות זאת, עתרה בת הזוג לבית המשפט המחוזי, בבקשה להורות על ביטול הליך ההתמחרות ועל עיכוב הליכי פירוק השיתוף. לטענתה, אין לאפשר את מכירת המשק טרם העברת הזכויות מהבעלים (המוכרים) על שמם, שכן היעדר רישום הזכויות במשק פוגע בשווי הנכס, ומשכך מונע מרוכש סביר מלהציע סכום ריאלי עבור רכישת הזכויות במשק. על כן, ביקשה בת הזוג להשהות את הליכי הפירוק למשך שנה וחצי, כאשר בפרק זמן זה יפעלו בני הזוג, הכונס והבעלים הרשומים להסדרת רישום הזכויות. בנוסף, טענה בת הזוג כי בהליך ההתמחרות נפלו פגמים אשר מטילים בספק את אמינותו ותוקפו. בעניין זה, טענה כי נטל המס המוטל על צד שלישי שיבקש לרכוש את המשק, ומוערך בכמיליון שקלים, אינו חל על העברה בין בני זוג אגב גירושין, ומשכך אין מדובר בהתמחרות הוגנת שתניב את התמורה הגבוהה ביותר עבור הנכס.
 
החלטה:
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת בת הזוג, וקבע כי העובדה שהזכויות במשק טרם נרשמו על שם בני הזוג אינה מצדיקה, כשלעצמה, עיכובים נוספים של פירוק השיתוף במשק. בראשית החלטתו, הזכיר בית המשפט כי על אף שזכויות הקניין של בני הזוג לא עוגנו במרשם המקרקעין, וכי נתון זה אכן עלול להשפיע על התמורה שתתקבל ממכירת הזכויות החוזיות של בני הזוג במשק – הדבר לא מצדיק עיכוב בפירוק השיתוף בנכס.
 
נקבע כי ציפייה של שותף בנכס, לפיה בעתיד יושבח הנכס המשותף – אינה מהווה נימוק המצדיק עיכוב בפירוק השיתוף בו עד לאחר ההשבחה. בהקשר זה, נקבע כי יש בעיכוב שכזה כדי לפגוע בצורה קשה בזכות הקניין של השותף המבקש לפרק שיתוף ולממש את זכויותיו בנכס. בשולי הדברים, ציין בית המשפט כי בענייננו הפגיעה בזכות הקניין  חמורה אף יותר, בשל היעדר יכולת של בן הזוג לעשות שימוש בנכס המשותף בפועל, בעוד שבת הזוג משתמשת בנכס, ומפיקה ממנו טובות הנאה, בדמות מגורים וניהול עסקיה.
 
כמו כן, בית המשפט דחה את טענת בת הזוג לפיה ההתמחרות הייתה מלאכותית. נקבע כי השתתפותו של גורם חיצוני בהליך ההתמחרות, כמו גם הצעתו הגבוהה אשר הייתה נמוכה במעט מזו של בן הזוג (כ-50 אלף שקלים בלבד), מהוות עדות לכך שלא נפל כל דופי בהליך.  גם באשר לטענה לפיה   חבות המס הפחותה שמוטלת על בן זוגה לשעבר מעניקה לו יתרון פסול במסגרת ההתמחרות, קבע בית המשפט כי אין בכך כדי לשלול את הלגיטימיות של הליך ההתמחרות. נקבע כי מדובר ביתרון חוקי שניתן על פי רוב לבן זוג, על פני צדדים שלישיים, וכי אף בת הזוג הייתה זכאית ליתרון זה במידה שווה, לו הייתה נוטלת חלק בהתמחרות. 
 
לאור זאת, בית המשפט דחה את בקשת בת הזוג, ואישר את השלמת הליך הפירוק אמצעות ההתמחרות בה זכה בן הזוג.
 
(רמש (ב"ש) 31047-04-21 ד.ד נ' ע.ל)

עוד מאמרים שיעניינו אותך:

חזרה למעלה