ביהמ"ש המחוזי ביטל פסק בורר בשל פגמים כבדי משקל וחשש לניגוד עניינים חריף בהכרעה
מתוך הכרה בחשיבותו של מוסד הבוררות, ובהבעת הכרה בצורך לקיים פיקוח שיפוטי על הליכי בוררות, בחר המחוקק ללכת בדרך של איזון עדין המכוון להימנעות מביטול פסק בורר. כך נקבע בהתאם לחוק הבוררות, וכך פירשה גם הפסיקה. כל זאת, אלא אם מתקיימת עילת ביטול מהרשימה המנויה בחוק הבוררות, וגם זאת במקרים חריגים. איזון זה משמעותו כי ביטול פסק בורר הינו אירוע נדיר יחסית, ולאחרונה הזדמן מקרה שכזה הראוי לסיקור.
ב״משפטון״ זה, נסקור את פסק-דינו של ביהמ״ש המחוזי אשר דן בסוגיית ביטול פסק בוררות על בסיס טענות בדבר התקיימותו של ניגוד עניינים לצד עילות הביטול שבחוק.
נסיבות המקרה
את עובדות הפרשה המורכבת העומדת בבסיס פסק הדין, קצרה יריעה זו מלהכיל. ניתן להסתפק ולציין, כי מערכת הסכמים שהסדירה עסקאות במקרקעין, וכן מכירה ורכישה של מניות חברה אשר הייתה בעלת חלק מהזכויות במקרקעין, הולידו מספר סכסוכים.
שניים מסכסוכים אלה יושבו באמצעות הסדרי גישור בפני מגשר, תוך שרוכשת "הקצה" של המקרקעין ומניות החברה, הייתה צד לשני הליכי גישור אלה. תוצאתם של שני הסדרי הגישור, הייתה שהרוכשת חויבה לשלם סכומים גדולים ביותר לבעלים ההיסטוריים של המקרקעין, בגין התחשבנות שנקבעה באותה מערכת הסכמית מורכבת מהעבר.
המוכרים, שמהם רכשה הרוכשת את מניות החברה, לא היו צד להליכי הגישור. אך תוך כדי התנהלות הליכי הגישור הפעילה הרוכשת סעיף בוררות בהסכם שבינה לבינם, וביקשה להגיש גם נגדם תביעה.
הצדדים החליטו לפנות לשופט בדימוס בבקשה כי ישמש כבורר ביניהם. אלא מאי? הבורר הנבחר הינו שותפו למשרד של המגשר, אשר כאמור, דן באותה העת בסכסוכים שבין הרוכשת לגורמים האחרים. על אף זאת, המוכרים הסכימו למינויו כבורר.
בהמשך, כאשר הרוכשת הגישה את תביעתה לבורר, התגלה כי מדובר בתביעה לשיפוי בגין אותם סכומים שהיא נאלצה לשלם על פי הסדרי הגישור. ובמילים אחרות, התברר שהתביעה בפני הבורר, מבוססת למעשה על הסדרי הגישור שעשה שותפו.
גם כשהתבררה עובדה זו, לא ביקשו המוכרים לפסול את הבורר, אלא הניחו לבוררות להתנהל עד לסיומה. רק לאחר שניתן פסק הבורר, המקבל חלק ניכר מתביעת הרוכשת, אז ורק אז ביקשו המוכרים לבטלו, בין היתר, בטענה של היות הבורר בניגוד עניינים.
בנוסף על טענת ניגוד העניינים, טענו המוכרים טענות רבות נוספות לעילות פסילה מכוח חוק הבוררות, כגון: העדר הנמקה, חריגה מסמכות הבורר, התעלמות מהדין המהותי, על אף שהבורר הוכפף אליו, ועוד.
החלטה
העניין הבולט בפסק הדין, הוא החלטת בית המשפט לבטל את פסק הבורר (בין היתר) מחמת שהיה על הבורר לפסול את עצמו בשל ניגוד העניינים בו הוא היה מצוי. זאת על אף שהמוכרים היו מודעים לניגוד העניינים, ועל אף השיהוי הבוטה בו העלו את טענת הפסלות (לאחר שכבר הסתיימה הבוררות).
בית המשפט סבר שעל אף שהמוכרים לא ביקשו את פסילת הבורר, אזי היה על האחרון לפסול את עצמו, ולהימנע מלדון בעניין, בשל ניגוד העניינים המובהק בו הוא היה מצוי.
הרי תביעת הרוכשת הסתמכה על הסכומים שנאלצה לשלם על פי הסדרי הגישור; ומנגד, במסגרת הגנתם טענו המוכרים (בין היתר), כי הסכומים שנקבעו בהסדרי הגישור היו מנופחים ובלתי סבירים, ואף שהם תוצאה של קנוניה בין הצדדים להם.
מכאן, עולה בברור ניגוד העניינים בו היה מצוי הבורר. אם יקבל את טענת ההגנה, תהא משמעות הדבר ששותפו, המגשר, קידם וסייע לשכלל הסכם שהסכומים שנקבעו בו "מנופחים ובלתי סבירים", ואפשר שהם אף קנוניה בין הצדדים המתדיינים. ובמילותיו של בית המשפט, הציפייה כי הבורר ייצא נגד הסכמי גישור שנערכו על ידי שותפו, "הייתה חסרת סיכוי מלכתחילה".
לצד ניגוד העניינים בו היה מצוי הבורר , מצא בית המשפט כי התקיימו עילות ביטול נוספות המצדיקות את ביטול פסק הבורר, וחלקן אף משתלבות עם החשש שההכרעה הייתה נגועה בניגוד עניינים.
כך למשל, מצא בית המשפט, כי פסק הבורר לא היה מנומק, במובן זה שלא ניתן הסבר לסכומים שנפסקו בו, מאחר שהבורר אימץ ללא הנמקה את הסכום שנקבע בהסדרי הגישור. למעשה, הבורר דחה את טענות המוכרים נגד סכום התביעה, כשהוא מסתפק בקביעה כי הסכום הוא פרי הליך גישור יסודי שהתנהל "מול מגשר מהשורה הראשונה אובייקטיבי ומקצועי", בעוד שאותו מגשר "מהשורה הראשונה", הוא לא אחר משותפו למשרד.
בעניין הכרעה אחרת שעשה הבורר ללא הנמקה, אף ציין בית המשפט, כי בהעדר ההנמקה הנדרשת, הרי שהטענה שההחלטה התקבלה בסיוע "מעורבות של השותף מהדלת הסמוכה" איננה מופרכת.
עילת ביטול נוספת מצא בית המשפט בדמות העדר הכרעה של הבורר בסוגייה שהובאה להכרעתו בתביעתם הנגדית של המוכרים. זאת בשילוב עם התעלמות הבורר מדין פסוק בדמות השתק פלוגתא מסוים, שנעשה על ידי בית המשפט באחד ההליכים המשפטיים הנוגעים לפרשה כולה. המוכרים העלו טענת אשם תורם נגד הרוכשת על בסיס אותו השתק פלוגתא, אך הבורר התעלם מהשתק הפלוגתא, ולא דן כלל בטענת האשם התורם. בהתעלמות זו ראה בית המשפט לא רק העדר הנמקה, אלא גם פסיקה בניגוד לדין שאליו הוכפף הבורר.
סיכומו של עניין הוא, כי במקרה דנן הצטברו פגמים כבדי משקל בפסק הבורר, באופן אשר השתלב עם החשש שהכרעתו הייתה נגועה בניגוד עניינים, עד כדי הצדקת ביטול הפסק.
(תא (ת"א) 19027-10-21 משה סטולר בע"מ ואח' נ' קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ, (12.04.2022))
קטגוריות
ארכיון
- מאי 2026
- אפריל 2026
- מרץ 2026
- פברואר 2026
- ינואר 2026
- דצמבר 2025
- נובמבר 2025
- אוקטובר 2025
- ספטמבר 2025
- אוגוסט 2025
- יולי 2025
- יוני 2025
- מאי 2025
- אפריל 2025
- מרץ 2025
- פברואר 2025
- ינואר 2025
- דצמבר 2024
- אוקטובר 2024
- ספטמבר 2024
- אוגוסט 2024
- יולי 2024
- יוני 2024
- מאי 2024
- אפריל 2024
- מרץ 2024
- פברואר 2024
- ינואר 2024
- דצמבר 2023
- נובמבר 2023
- אוקטובר 2023
- ספטמבר 2023
- אוגוסט 2023
- יולי 2023
- יוני 2023
- מאי 2023
- אפריל 2023
- מרץ 2023
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- פברואר 2019
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- פברואר 2018
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- אוקטובר 2016
- מרץ 2016
