בית המשפט המחוזי: אין לקרוא לתוך לשון הצוואה את מה שלא נאמר בה
כיצד יש לפרש צוואה הכוללת הוראות סותרות ומהו המבחן הדו-שלבי? במסגרת הוראות חוק הירושה והפסיקה הענפה בעניין זה, נקבעו מספר כללי פרשנות לצוואה. בדומה לכללים החלים על פרשנות חוזים, פרשנותה של צוואה מחייבת התחקות אחר אומד דעת המנוח, תוך שאיפה להגשים את רצונו (כדברי חז"ל: ""מצווה לקיים את דברי המת"). בשל כך, כאשר מתגלעת מחלוקת באשר לפרשנות שיש לתת להוראות הצוואה – ולמרבה הצער מחלוקות שכאלו עולות לא אחת בין בני משפחה ויורשים של המנוח – מורות הוראות החוק על עריכה של בחינה דו-שלבית: ראשית, בחינה 'פנימית' של אומד דעת המצווה, כפי שהיא משתמעת מלשון הצוואה. בשלב שני, יש לערוך בחינה 'חיצונית' לאומד דעת המצווה, מקום בו עולה צורך בנסיבות חיצוניות שלא קיבלו ביטוי בנוסח הצוואה. כלומר, בחינת הנסיבות החיצוניות כמקור אפשרי לאומד דעתו של המצווה אינה מותרת, אלא במקרים בהם לא ניתן לאמוד את דעת המצווה מתוך הצוואה.
במשפטון זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נדרש להכריע במחלוקת שבין יורשים, באשר לפרשנות שיש להעניק לצוואתה של אימם המנוחה ולעריכת המבחן הדו-שלבי.
נסיבות המקרה:
ענייננו בצוואתה של מנוחה, אשר ערכה את צוואתה כשנה טרם פטירתה. בסעיף 2 לצוואה, ביקשה המנוחה להוריש את כל רכושה "ללא יוצא מן הכלל", לכל ילדיה (בן ושבע בנות) באופן שווה. עם זאת, בהמשך הצוואה, צוין כי "מבלי לגרוע במפורט בסעיף 2 לצוואתי", כל זכויותיה בדירה שבבעלותה, יועברו באופן בלעדי על שמו של בנה, שיידרש במקביל לפצות כל אחת מאחיותיו בסך של 150 אלף שקלים.
בשל כך ולאחר שפנה האח (בן המנוחה) לרשם לענייני ירושה לצורך קיום הצוואה ורישום הדירה על שמו, התגלעה מחלוקת בינו לבין חלק מאחיותיו, שהתבררה בבית המשפט לענייני משפחה. לטענת האחיות, קיימת סתירה בין הוראות הצוואה, בשני מישורים – הקביעה לפיה כל רכושה ("ללא יוצא מן הכלל") יועבר לכל ילדיה בחלקים שווים, וכן ההסתייגות שצוינה לצד הסעיפים הנוגעים לדירה, ולפיה אין בהוראות אלו כדי "לגרוע במפורט בסעיף 2 לצוואתי". על כן, טענו האחיות כי צוואת המנוחה אינה ניתנת לביצוע, ומשכך יש לבטלה, או לכל הפחות להורות על ביטול הוראות הצוואה העוסקות בדירה.
מנגד, טען האח כי אין לראות את הוראות הצוואה כסותרת זו את זו, אלא כהוראות משלימות. לשיטתו, בעוד שההוראה לחלוקת כל רכושה הינה כללית, הוראות הצוואה ביחס לדירת המגורים הן ספציפיות ונועדו להחריג נכס זה מיתר נכסי המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את דרישת האחיות לביטול הצוואה בשל הסתירה בין סעיפי הצוואה. אולם פסק, כי הקניית הזכויות בדירה לאח כנגד תשלומי האיזון בסך 150 אלף שקלים לידי כל אחת מאחיותיו – מעידה על כוונת המנוחה להקנות לאחיות מחצית מהזכויות בדירה. בנימוקיו ציין בית המשפט לענייני משפחה, כי על אף שהדבר לא קיבל ביטוי בנוסח הצוואה, העובדה שצירוף סך כל תשלומי האיזון מהווה כמחצית משווי הדירה במועד עריכת הצוואה, משקפת את רצון המנוחה להקניית מחצית מהזכויות בדירה לבנותיה. על כן, ערער האח לבית המשפט המחוזי.
החלטה:
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בפרשנות הצוואה ובקביעתו לפיה תשלומי האיזון שצוותה המנוחה לאחיות מקנות להן זכויות בדירה. נקבע כי אמנם סכום תשלומי האיזון שיקף מחצית משווי הדירה, אולם מלשון הצוואה עולה כי האחיות זכאיות לתשלומי איזון בלבד, ולא לזכויות בדירה – כולה או מקצתה. על כן, נקבע כי המרת דמי האיזון במחצית הזכויות בדירה, נוגדת את לשון הצוואה שאינה מצריכה בחינה של סממנים חיצוניים לצורך בחינת אומד דעתה של המנוחה. בהקשר זה, ציין בית המשפט המחוזי, כי במקרה בו לשון הצוואה ברורה – כפי שהראה בעניין זה – אין להידרש לבחינה חיצונית ולנסיבות שלא קיבלו ביטוי בנוסח הצוואה.
עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי העובדה שהמנוחה נקבה בסכום ספציפי כתשלום איזון לכל אחת מבנותיה, ומנגד בחרה שלא לציין במפורש את היחס שתשלומים אלו משקפים בשווי הדירה – מקשה אף היא לאמץ פרשנות מרחיבה היוצרת קשר ישיר בין תשלומי האיזון לזכויות בדירה. נקבע, כי אילו ביקשה המנוחה לכרוך את סך תשלומי האיזון בשווי הדירה ולהקנות לבנותיה זכויות בדירה עצמה, הייתה מצוינת זאת במפורש בצוואתה, כפי שבחרה לפרט את תשלומי האיזון להן זכאיות בנותיה.
כמו כן, באשר למחלוקת בעניין הסתירה הנטענת בין הנחיות הצוואה והשימוש בצירוף המילים: "מבלי לגרוע במפורט בסעיף 2 לצוואתי", קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת האח, ולפיה במסגרת הוראות הצוואה, ביקשה המנוחה לסטות מעיקרון השוויון בין כל ילדיה, ולהקנות לבנה זכויות בלעדיות בדירה (בכפוף לתשלומי איזון). בעניין זה, ולאור הפגם הלשוני בנוסח הצוואה, צוין כי ניתן ואף ראוי להידרש לנסיבות החיצוניות לצוואה, ומשכך אימץ בית המשפט את עדותו של עוה"ד אשר ערך את צוואת המנוחה, ושציין כי הטעות נובעת משימוש במילת יחס שגוייה (השימוש במילים "מבלי לגרוע", חלף מילים מתבקשות, כגון: "על אף האמור").
(עמש (חי') 56280-02-20 פלוני נ' פלונים)
קטגוריות
ארכיון
- ספטמבר 2025
- אוגוסט 2025
- יולי 2025
- יוני 2025
- מאי 2025
- אפריל 2025
- מרץ 2025
- פברואר 2025
- ינואר 2025
- דצמבר 2024
- אוקטובר 2024
- ספטמבר 2024
- אוגוסט 2024
- יולי 2024
- יוני 2024
- מאי 2024
- אפריל 2024
- מרץ 2024
- פברואר 2024
- ינואר 2024
- דצמבר 2023
- נובמבר 2023
- אוקטובר 2023
- ספטמבר 2023
- אוגוסט 2023
- יולי 2023
- יוני 2023
- מאי 2023
- אפריל 2023
- מרץ 2023
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- פברואר 2019
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- פברואר 2018
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- אוקטובר 2016
- מרץ 2016
