קשישה בשנות ה-90 העבירה "במתנה" דירה בתל אביב לעמותת חסד - בית המשפט ביטל את המתנה
בית המשפט המחוזי הורה על ביטול הסכם מתנה שהושלם ברישום וקבע: על מקבל המתנה חובה מוגברת לוודא שמעניק המתנה פעל מרצונו החופשי ותוך הבנה מלאה
על פי חוק המתנה: "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה". כמו כן, עסקת מתנה מהווה חוזה לכל דבר ועניין, ובהיעדר הוראות סותרות חלים עליה גם הוראות דיני החוזים. משכך, על עסקת מתנה חלים הכללים והתנאים הדרושים לכריתת החוזה, ובכלל זה – דרישת "גמירות הדעת". דרישה זו מהווה תנאי הכרחי לכריתת חוזה, ומחייבת מפגש רצונות והסכמה הדדית להתקשר בחוזה מחייב ומוגדר. כלומר, דרישת גמירות הדעת מחייבת מצב תודעתי, שבהיעדרו התנהגות הצדדים בשלב המו"מ – לא תהווה חוזה מחייב הניתן לאכיפה.
עם זאת, בשל מאפיינה המיוחדים של עסקת מתנה, קבע בית המשפט העליון כי עסקה שכזו מחייבת בחינה קפדנית של יסוד גמירות הדעת, ומטילה על מקבל המתנה חובה מוגברת לוודא שמעניק המתנה פעל מרצונו החופשי, ותוך הבנה מלאה של מעשיו.
במשפטון זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר נדרש להכריע בשאלת גמירות הדעת של קשישה שהעניקה במתנה את דירתה לעמותת חסד.
נסיבות המקרה:
ענייננו בדירת מגורים בתל-אביב, שהבעלות בה רשומה על שמה של קשישה ערירית בשנות התשעים של חייה. במהלך חודש אוגוסט 2019, קיימה הקשישה פגישה בדירתה עם שלושה נציגים של עמותת חסד העוסקת בסיוע לנזקקים, קשישים וחולים, במסגרתה חתמו הצדדים על הסכם מתנה. על פי הסכם זה, העניקה הקשישה במתנה את מלוא זכויותיה בדירה לעמותה, וזאת בכפוף לזכותה של הקשישה להתגורר בדירה למשך כל ימי חייה. בסמוך לאחר חתימת ההסכם, וביוזמת נציגי העמותה, נבדקה הקשישה על ידי מומחה בגריאטריה, שהעיד בחוות דעתו על "ירידה בזיכרון לטווח הקצר... ירידה קוגניטיבית קלה עד בינונית...", אולם קבע שהקשישה "לא זקוקה לאפוטרופוס ויכולה לטפל בענייניה". בהמשך לכך, הועברו הזכויות בדירה על שם העמותה בלשכת רישום המקרקעין, וזאת לצד הערת אזהרה שנרשמה לטובת הקשישה, בגין זכותה להתגורר בדירה כל ימי חייה.
כעבור כשנה ממועד חתימת הסכם המתנה, ולאחר שנודע לאחותה על קיומו, ערכה הקשישה מסמך "ביטול צוואה" במטרה להביא לביטול המתנה, ומקביל ערכה צוואה "חדשה" בה ביקשה להוריש את הדירה למספר קרובי משפחה. עם זאת, משהבינה שלא די בכך – פנתה הקשישה לבית המשפט המחוזי, בבקשה להורות על ביטול ההסכם וביטול רישום הזכויות בדירה על שם העמותה.
לטענתה, בעת חתימתה על הסכם המתנה, סברה כי מדובר בצוואה הניתנת לביטול בכל עת, כפי שעשתה מספר פעמים בעבר ביחס לצוואות קודמות שערכה. בהקשר זה, טענה כי מאחר שמדובר בעסקת מתנה, נדרשת רמה גבוה יותר של גמירות דעת – דרישה שלא התקיימה במקרה זה, לאור העובדה שכלל לא הבינה את משמעות חתימתה. עוד טענה הקשישה, כי הפגישה בה חתמה על הסכם המתנה, נערכה שלא ביוזמתה, ונציגי העמותה הגיעו לדירתה ללא כל הודעה המוקדמת – דבר המעיד אף הוא על היעדר גמירות דעת להתקשרותה בעסקת מתנה.
מנגד, טענה העמותה כי הקשישה חתמה על הסכם המתנה מרצונה החופשי, לאחר שהוסברו לה המשמעויות וההשלכות של עסקת המתנה. באשר לנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם, נטען כי הקשישה היא שפנתה לנציגיה ביוזמה להעברת הדירה במתנה, וכי הבינה את משמעות חתימתה על ההסכם, באופן העונה על כל דרישות הדין.
החלטה:
בית המשפט קיבל את טענת העמותה באשר לנסיבות שהובילו לעריכת הסכם המתנה, ולפיה הקשישה היא זו שפנתה לעמותה והביעה את רצונה לתרום את דירתה. אולם, קבע כי אין בכך כדי ללמד על גמירות דעתה של התובעת בעת חתימת ההסכם, וכי מנסיבות המקרה עולה כי הקשישה לא גמרה בדעתה להעניק את הדירה לעמותה, ללא זכות חזרה.
נקבע כי העובדה שהקשישה סברה שמדובר בצוואה הניתנת לביטול, מיד לאחר שנודע לה על רישום הזכויות על שם העמותה – מעידה באופן מובהק על היעדר גמירות דעת. עוד נקבע כי אין חולק על כך שנציגי העמותה ידעו כי הקשישה ערכה לאורך השנים מספר צוואות שבוטלו על ידה, והיה די בכך כדי לעורר את חשדם באשר ליציבות החלטותיה. בהקשר זה, נקבע כי הידיעה על עריכת צוואות קודמות וביטולן, הטילה על העמותה חובה לוודא כי בעסקה כה מהותית, תזכה הקשישה לייצוג משפטי על ידי עורך דין מטעמה, שיפעל לשמירת האינטרסים שלה – דבר שלא נעשה במקרה זה.
כמו כן, ציין בית המשפט כי על אף שבחוות דעתו של הרופא המומחה שבחן את כשירותה של הקשישה, צוין כי היא "יכולה לטפל בענייניה", הערותיו בדבר ירידה בזיכרון וביכולותיה הקוגניטיביות, מהווה אף היא "נורת אזהרה" ממנה התעלמה העמותה.
לאור זאת, ונוכח הכלל שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, ולפיו יש להוכיח "הבנה מלאה" של נותן המתנה כתנאי לעמידה ביסוד גמירות הדעת – הורה בית המשפט על ביטול הסכם המתנה ותיקון הרישום בלשכת רישום המקרקעין. בשולי הדברים, נציין כי על אף הכרעה זו, הבהיר והדגיש בית המשפט כי אין לייחס לעמותה ולנציגיה התנהגות ופעולות בחוסר תום לב, זדון או תרמית.
עתמ (ב"ש) 31702-02-21 תא (ת"א) 132-01-21 מלכה מנחם נ' עמותת יד שרה.
קטגוריות
ארכיון
- אוקטובר 2025
- ספטמבר 2025
- אוגוסט 2025
- יולי 2025
- יוני 2025
- מאי 2025
- אפריל 2025
- מרץ 2025
- פברואר 2025
- ינואר 2025
- דצמבר 2024
- אוקטובר 2024
- ספטמבר 2024
- אוגוסט 2024
- יולי 2024
- יוני 2024
- מאי 2024
- אפריל 2024
- מרץ 2024
- פברואר 2024
- ינואר 2024
- דצמבר 2023
- נובמבר 2023
- אוקטובר 2023
- ספטמבר 2023
- אוגוסט 2023
- יולי 2023
- יוני 2023
- מאי 2023
- אפריל 2023
- מרץ 2023
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- פברואר 2019
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- פברואר 2018
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- אוקטובר 2016
- מרץ 2016
