העירייה לא שלחה בזמן אמת דרישה לתשלום - המחוזי ביטל חיוב ארנונה רטרואקטיבי של 7 מיליון שקל
בית המשפט המחוזי ביטל חיוב ארנונה רטרואקטיבי בסך של 7 מיליון שקל וקבע: הידיעה על תפיסת חזקה בנכס היא של העירייה ולא של כל פקיד ופקיד בה
ארנונה היא מס מוניציפאלי המשולם לרשות המקומית ומשמש כמקור ההכנסה העיקרי של הרשות המקומית, למימון השירותים שהיא מעניקה לתושביה (ניקיון, פינוי אשפה, תאורה וכדומה). בשל כך, הכנסות הארנונה מהוות חלק אינטגראלי מתקציב העירייה, ותשלומי הארנונה נגבים ממחזיקי הנכסים מראש, ביחס לכל שנה קלנדרית (לעיתים בפריסה לשישה תשלומים דו-חודשיים).
משכך, כאשר חיוב הארנונה בגין שנת כספים מושת על מחזיק של נכס לאחר ששנה זו נסתיימה – מובן מאליו כי תשלומים אלו אינם יכולים עוד לשמש למימון השירותים שבגינם הם נגבו. לכן, חיוב שכזה הוא בהכרח "חיוב רטרואקטיבי". עם זאת, לאורך השנים קבעו בתי המשפט כי לא כל חיוב רטרואקטיבי פסול מעיקרו. במסגרת פסיקות אלו, נקבע כי במסגרת דרישת תשלום רטרואקטיבית, יש לבחון מספר היבטים שעשויים להצדיק את החיוב בדיעבד: הסיבה לשליחת הדרישה באיחור, מידת הסתמכותו של החייב על היעדר דרישת תשלום, והיקף ידיעת הרשות על תפיסת החזקה בנכס החייב בתשלום.
כמו כן, בפקודת העיריות נקבעו כללים והסדרים שנועדו להקל על זיהוי המחזיק בנכס לצרכי תשלום ארנונה. בתוך כך, נקבע בפקודה כי "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים".
במשפטון זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נדרש להכריע בעתירה מנהלית לביטול דרישת תשלום רטרואקטיבית של ארנונה, אשר הוצאה לחברה קבלנית שהחזיקה במקרקעין של הרשות המקומית, לטובת שטחי התארגנות לביצוע עבודות תשתית.
נסיבות המקרה:
לאחר זכייתה במכרז ציבורי לביצוע עבודות תשתית להקמת מסלול מטרונית בתחומי עיריית נשר, פנתה החברה הזוכה לעירייה שזו תקצה לה מגרש לצורך התארגנות לביצוע העבודות. לאחר דין ודברים בין הצדדים, הוסכם כי העירייה תקצה לחברה שני שטחי התארגנות, אשר יועדו לשטח ציבורי פתוח (שצ"פ). זאת בתמורה לביצוע עבודות פיתוח על ידי החברה בשטחים אלו ובסביבתם. בהתאם לכך, תפסה החברה חזקה בשטחי ההתארגנות והקימה בהם מספר מבנים יבילים. כמו כן, במקביל לביצוע העבודות על פי המכרז, ביצעה החברה את עבודות הפיתוח בשצ"פ, כפי שנדרשה במסגרת ההקצאה, ואף מילאה את יתר דרישות העירייה שהיוו תנאי למסירת השטחים (כגון – מסירת ערבויות).
עם זאת, בחודש מרץ 2020 ובסמוך לסיום ביצוע העבודות על פי תנאי המכרז, הפיקה העירייה לחברה דרישת תשלום ארנונה לשנת 2019, בסך של למעלה משבעה מיליון שקלים. לאחר שמנהל הארנונה דחה את השגתה על דרישת התשלום, עתרה החברה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול החיוב, וטענה כי אין בסמכות העירייה לדרוש תשלום רטרואקטיבי של חיובי הארנונה. לשיטת החברה, העירייה היא שהקצתה לה את השטחים החייבים בתשלום, ובהיעדר דרישות לעניין תשלום הארנונה במסגרת המגעים שקדמו להקצאה – נוצרה אצל החברה ציפייה לגיטימית כי לא תחויב בארנונה בגין החזקת השטחים.
מנגד, טענה העירייה כי למנהל הארנונה נודע על החזקת השטחים על ידי החברה רק בסמוך להפקת דרישת התשלום, ולכן דרישה זו לא הופקה קודם לכן. לשיטת העירייה, החברה לא הודיעה למחלקת הארנונה על תפיסת החזקה בשטחי ההתארגנות, ומשכך לא נפל כל פגם בחיוב הרטרואקטיבי.
החלטה:
בית המשפט קיבל את העתירה, וקבע כי על אף שהחברה לא שלחה הודעה למחלקת הארנונה – העירייה היא שמסרה לחברה את החזקה בהם. ומכאן, שניתן לראותה כמי שהפרה את החובה להודיע למחלקת הארנונה על שינוי מחזיקים בשטחים החייבים בתשלום. על כן, ולאור העובדה שהעירייה לא דרשה את תשלום הארנונה בזמן אמת, נקבע כי האחריות בדבר לאי-שליחת דרישת החיוב במועד חוקי רובץ על כתפי העירייה, ומשכך אינה רשאית להטיל על החברה חיוב רטרואקטיבי.
עוד נקבע כי לא ניתן לקבל את עמדת העירייה לפיה המידע ביחס לשטחי ההתארגנות לא הגיע למחלקת הארנונה. שכן הידיעה הנדרשת ביחס לשינוי החזקה בשטחים היא של העירייה ולא של כל פקיד ופקיד בה. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי הידיעה על העברת החזקה בשטחי הקרקע לחברה לא הייתה של גורם זוטר בעירייה, אלא של מהנדס העירייה ומנכ"ל העירייה, אשר ניהלו את המגעים עם החברה טרם הקצאת השטחים.
כמו כן, צוין כי במסגרת הקצאת השטחים הציבה העירייה דרישות שונות בהן עמדה החברה, אולם בשום שלב העירייה לא התנתה את הקצאת המגרשים בתשלום ארנונה. בשל כך, נקבע כי לחברה קמה ציפייה לגיטימית, לפיה התמורה הכוללת בעד ההקצאה והחזקה בשטחי ההתארגנות, תהיה ביצוע עבודות הפיתוח בשצ"פ. בנוסף, ציין בית המשפט כי הפקת דרישת תשלום ארנונה באופן רטרואקטיבי, רק לאחר שהחברה השלימה את עבודות הפיתוח בעבור העירייה – נגועה בחוסר סבירות, ואף בכך יש כדי להביא לביטול הדרישה.
(עתמ (חי') 29679-05-20 אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ' עיריית נשר)
קטגוריות
ארכיון
- אוקטובר 2025
- ספטמבר 2025
- אוגוסט 2025
- יולי 2025
- יוני 2025
- מאי 2025
- אפריל 2025
- מרץ 2025
- פברואר 2025
- ינואר 2025
- דצמבר 2024
- אוקטובר 2024
- ספטמבר 2024
- אוגוסט 2024
- יולי 2024
- יוני 2024
- מאי 2024
- אפריל 2024
- מרץ 2024
- פברואר 2024
- ינואר 2024
- דצמבר 2023
- נובמבר 2023
- אוקטובר 2023
- ספטמבר 2023
- אוגוסט 2023
- יולי 2023
- יוני 2023
- מאי 2023
- אפריל 2023
- מרץ 2023
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- פברואר 2019
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- פברואר 2018
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- אוקטובר 2016
- מרץ 2016
