ועדת הערר לענייני קורונה: עסקים להשכרת נכסים זכאים למענקי קורונה עבור אובדן הכנסות עקב אי-תשלום דמי שכירות
בשנתיים האחרונות, החל מהתפרצות מגפת הקורונה, אנו עדים למספר לא מועט של החלטות ופסקי דין, שניתנו במחלוקות שהתגלעו בין משכירים ושוכרים של נכסי מקרקעין . במסגרת סכסוכים אלה, נדרשו בתי המשפט לאזן ולהכריע בחלוקת הנזק בין הצדדים, על אף שבמרבית המקרים נקלעו הצדדים בעל כורחם למחלוקת, בשל ההגבלות והסגרים שטילה הממשלה. על אף שבחודשים האחרונים עסקים ועובדים רבים חזרו לשגרת עבודה לצד הנגיף, לא מעט ענפים ועסקים אחרים חוו ועודם חווים הפסדים וקשיים מתמשכים בשל משבר הקורונה וההגבלות שהוטלו על הציבור בעקבותיו.
כמענה לעסקים אלו, אישרה הכנסת הוראת שעה בדמות "מענק קורונה", באמצעות חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), תש"ף-2020. בחוק זה, קבע המחוקק מנגנון להשתתפות המדינה בהוצאות הקבועות של עסקים שפעילותם הופסקה או צומצמה בשל המשבר, על ידי מתן מענק לעסקים שמחזוריהם המדווחים למס ערך מוסף פחתו בשיעור מוגדר שנקבע בחוק. עם זאת, בקשות למענק שהוגשו על ידי עסקים רבים בתחום הנדל"ן המניב, נדחו על ידי רשות המיסים, בטענה כי אינם זכאים למענק על פי הוראת השעה.
כמענה לעסקים אלו, אישרה הכנסת הוראת שעה בדמות "מענק קורונה", באמצעות חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), תש"ף-2020. בחוק זה, קבע המחוקק מנגנון להשתתפות המדינה בהוצאות הקבועות של עסקים שפעילותם הופסקה או צומצמה בשל המשבר, על ידי מתן מענק לעסקים שמחזוריהם המדווחים למס ערך מוסף פחתו בשיעור מוגדר שנקבע בחוק. עם זאת, בקשות למענק שהוגשו על ידי עסקים רבים בתחום הנדל"ן המניב, נדחו על ידי רשות המיסים, בטענה כי אינם זכאים למענק על פי הוראת השעה.
במשפטון זה, נסקור את החלטת ועדת הערר לענייני קורונה, אשר נדרשה להכריע בערר שהוגש על ידי חברה הפועלת להשכרת נכסים מסחריים, כנגד עמדתה העקרונית של רשות המיסים, לפיה משכירי נכסים אינם נכללים בגדר הזכאים למענק הקורונה.
נסיבות המקרה:
ענייננו בחברה פרטית שבבעלותה מרכז מסחרי בחולון. בשל ירידה בהכנסותיה עקב אי-תשלום דמי שכירות מצד חלק משוכרי החנויות במרכז המסחרי, הגישה החברה בקשה לקבלת מענק בסך של כ-300 אלף שקלים, עבור חודשים מרץ ואפריל 2020. ואולם, רשות המיסים דחתה על הסף את בקשת החברה, ונימקה זאת בטענה כי משכירי נכסים אינם נכללים בגדר הזכאים למענק. עוד ציינה הרשות, כי התחייבויות השוכרים לתשלום דמי השכירות, הן ביטוי של הסכמה חוזית בין משכיר לשוכר, ועל כן החברה רשאית לנקוט בהליכים משפטיים לצורך מימוש זכויותיה החוזיות וקבלת דמי השכירות שלא שולמו לה לטענתה.
בעקבות החלטה זו, פנתה החברה לוועדת הערר לענייני קורונה וטענה כי חוותה ירידה במחזורים בשל משבר הקורונה והסגרים שנבעו ממנו, ומשכך היא זכאית לקבלת המענק. עוד טענה החברה, כי על אף דין ודברים שניהלה עם השוכרים ומספר תביעות שהגישה נגד חלקם, היא לא ויתרה על דמי השכירות להם היא זכאית. יחד עם זאת, טענה החברה כי גם אם תנקוט בהליכים משפטיים כנגד כל השוכרים שלא פרעו את מלוא דמי השכירות, תוצאת ההליכים אינה וודאית, ואין לדעת אם יעלה בידה לגבות את כל דמי השכירות.
מנגד, שבה רשות המיסים על עמדתה העקרונית, וטענה כי בשל העובדה שהכנסותיה של החברה נובעות מהשכרת נכסים לטווח ארוך, אין היא זכאית למענק. לשיטת הרשות, תכלית המענק נועדה לאפשר השתתפות של המדינה בהוצאות הקבועות של בעלי עסקים שחוו ירידה במחזורים עקב המשבר וההגבלות, ובכלל זה גם הוצאות בגין דמי השכירות. על פי עמדת רשות המיסים, המחוקק ביקש ליצור מנגנון "פיצוי מעגלי", לפיו השתתפות המדינה בהוצאות בעלי עסקים תינתן על מנת שאלה יעשו שימוש בכספי המענק לצורך תשלום למשכירים, וככל שהם נמנעים מכך, רשאים המשכירים לתבוע את זכותם. לטענת הרשות, קבלת עמדת החברה ומתן מענק לבעלי נכסים בגין אובדן דמי שכירות, תביא ל"כפל מענק" והשתתפות המדינה באותה הוצאה קבועה – דמי שכירות.
החלטה:
ועדת הערר קיבלה את עמדת החברה, וקבעה כי לרשות המיסים לא הייתה סמכות להחריג באופן גורף עסקים להשכרת נכסים מתחולת המענק. נקבע כי הסירוב הקטגורי של הרשות אינו תואם את הוראות החוק ותכליתו, ומפלה את ציבור המשכירים ביחס לעוסקים אחרים. בהקשר זה, קבעה הוועדה כי התכלית במתן המענק נודעה לסייע לכל בעלי העסקים שחוו פגיעה בהכנסותיהם בשל משבר הקורונה – על פי "כללי אצבע" פשוטים וברורים שהוגדרו בחוק – ומשכך חלה חובה על הרשות לבחון את הזכאות למענק על פי נתוניו של המבקש, ולא על פי זהות לקוחותיו.
כמו כן, דחתה הוועדה את טענת רשות המיסים לפיה בידי החברה הכלים לאכיפת חוזי השכירות, והימנעותה משימוש בהם מהווה ויתור על דמי השכירות. נקבע כי הרשות אינה רשאית לקבוע כי מתן מענק לשוכרים מכסה בהכרח את דמי השכירות, ובוודאי שאינה נותנת מענה למקרים בהם פטורים השוכרים מתשלום כאשר הגישה למושכר מוגבלת – כפי שקרה בתקופות הסגרים (איסור על פתיחת עסקים "לא חיוניים").
בעניין זה, ציינה ועדת הערר כי אילו היה בכוונת המחוקק ליישם את עמדת הרשות, היה יכול לעשות זאת באמצעות תשלום המענק ישירות למשכיר או לכל הפחות לדרוש התחייבות והצהרה ממקבל המענק, כי הוא מתחייב לשלם את דמי השכירות עבור תקופת הזכאות. מאחר שהמחוקק לא עשה כן, נקבע כי הוראות החוק אינן שוללות מעסקים להשכרת נכסים את הזכאות למתן המענק, ככל שאלה עומדים בקריטריונים שנקבעו בחוק.
לאור זאת, ועדת הערר קיבלה את ערר החברה, וקבעה כי זו זכאית למענק, לתקופת הזכאות מרץ-אפריל 2020, בהתאם לכללים הקבועים בחוק. עם זאת קבעה הוועדה, כי זכאות החברה כפופה לחתימתה על התחייבות, לפיה תעדכן את הרשות בתוצאות התביעות שהוגשו או שיוגשו בעתיד כנגד שוכרים.
(ערר 1119/21 חברת 52 חולון סנטר השקעות בע"מ נ' רשות המסים)
קטגוריות
ארכיון
- ספטמבר 2025
- אוגוסט 2025
- יולי 2025
- יוני 2025
- מאי 2025
- אפריל 2025
- מרץ 2025
- פברואר 2025
- ינואר 2025
- דצמבר 2024
- אוקטובר 2024
- ספטמבר 2024
- אוגוסט 2024
- יולי 2024
- יוני 2024
- מאי 2024
- אפריל 2024
- מרץ 2024
- פברואר 2024
- ינואר 2024
- דצמבר 2023
- נובמבר 2023
- אוקטובר 2023
- ספטמבר 2023
- אוגוסט 2023
- יולי 2023
- יוני 2023
- מאי 2023
- אפריל 2023
- מרץ 2023
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- פברואר 2019
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- פברואר 2018
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- אוקטובר 2016
- מרץ 2016
