​אי-תשלום מלוא התמורה במשך 8 שנים ממועד חתימת הסכם מכר אינו מהווה בהכרח הפרה יסודית

ביהמ"ש קבע: הסכם המכר תקף, על אף שחלפו כ-8 שנים מהמועד שנקבע לתשלום מלוא התמורה וזו טרם שולמה
 
על פי דיני החוזים, יש לערוך הבחנה בין הפרה של "תנאי יסודי" בהסכם לבין הפרה של "תנאי רגיל". השלכות של סיווג ההפרה – כיסודית או כרגילה – עשויות להשפיע באופן דרמתי על המשך קיום ההסכם ואכיפתו או לחלופין להביא לביטולו באופן מידי.  בחוק החוזים (תרופות), הגדיר המחוקק הישראלי את המונח "הפרה יסודית" כ-"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית...". כלומר, סיווג תנאי או התחייבות בהסכם, יכול לבוא לידי ביטוי על פי מבחן אובייקטיבי של סבירות ההפרה או באופן סובייקטיבי בנוסח החוזה, בהתאם לרצון והסכמות הצדדים.
 
משכך, נקבע בחוק כי הפרה של תניה יסודית היורדת לשורש העסקה, מקנה לצד הנפגע זכות לפעול לביטול ההסכם לאלתר. בניגוד לזכות אוטונומית זו, במקרה הפרה של תניה שאינה יסודית, הצד הנפגע זכאי להודיע על ביטול ההסכם, רק "לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה...".
 
במשפטון זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, אשר נדרש להכריע בשאלה – האם אי-תשלום יתרת התמורה במועד החוזי, אשר הוגדר כתנאי יסודי בהסכם מכר, מהווה בהכרח הפרה יסודית של ההסכם?
 
נסיבות המקרה:
ענייננו בדירת מגורים המצויה בבעלות של ארבעה אחים, בעקבות ירושת הוריהם המנוחים. בשנת 2011, ובמקביל למגוריהם בדירה בתמורה לתשלום דמי שכירות, התקשרו אחד האחים ובת זוגתו עם שלושת האחים הנוספים בהסכם לרכישת זכויותיהם בדירה. בתמורה למכירת הזכויות, התחייבו בני הזוג לשלם לאחים סך של 1,875,000 שקל, וכן הוסכם כי בני הזוג יהיו רשאים ליטול הלוואה מובטחת במשכנתה לצורך תשלום התמורה.
 
במשך שלוש השנים שחלפו ממועד חתימת ההסכם, שלמו בני הזוג לאחים סך של למעלה ממיליון שקלים, אך זאת בניגוד לפריסת התשלומים שנקבעה בהסכם. כמו כן, לצורך תשלום יתרת התמורה, פנו בני הזוג בשנת 2014 לבנק למשכנתאות, אולם האחים סירבו לחתום על תצהיר לבנק לפיו הסכם המכר עודנו בתוקף. עם זאת, הצדדים נמנעו מלטעון האחד כנגד השני על אי-קיום הוראות ההסכם ובני הזוג המשיכו להתגורר בדירה בתמורה לדמי שכירות ששולמו לאחים.
 
בשנת 2018 פתחו בני הזוג בהליכי גירושין, ובמקביל לכך הודיעו האחים לאישה על ביטול ההסכם, בשל אי-תשלום יתרת התמורה. על כן, עתרה האישה לבית המשפט וטענה כי יש להורות על אכיפת ההסכם והשלמת מכירת הדירה כנגד תשלום יתרת התמורה. לטענתה, האחים מעולם לא טענו להפרת ההסכם, וכי טענותיהם נובעות מהליך הגירושין המתנהל בינה לבין אחיהם. עוד טענה האישה, כי בסמוך לאחר חתימת ההסכם, הסכימו הצדדים על שינוי סדר התשלומים המפורטים בו, וסירוב האחים לחתום על המסמכים הדרושים לנטילת הלוואה מהבנק למשכנתאות – הוא שסיכל את קיום ההסכם ותשלום יתרת התמורה.
 
מנגד, טענו האחים כי הוראות ההסכם קובעות במפורש כי תשלום התמורה מהווה תנאי יסודי שלו, ומשכך אי-תשלום יתרת התמורה עולה לכדי הפרה יסודית של הסכם המכר. כמו כן, דחו האחים את טענת האישה לפיה גובשו הסכמות בעל פה בנוגע לביצוע התשלומים, ואף הפנו לסעיף בהסכם המציין כי כל שינוי בתאי ההסכם יחייב את הסכמת הצדדים בכתב.
 
החלטה:
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי על אף שתשלום התמורה במלואה מהווה תנאי יסודי בהסכם המכר – ההשתהות הממושכת מצד האחים השפיעה על זכותם לפעול לביטול ההסכם. נקבע כי למרות שהצדדים הסכימו שמועדי תשלום התמורה מהווים תנאי יסודי בהסכם המכר, נוכח השנים רבות שחלפו ואי-עמידת האחים על זכותם לקבלת התשלומים במועדים שנקבעו לכך – הפכה תניה זו לתניה רגילה שהפרתה אינה יסודית. על כן, נפסק כי האחים לא היו רשאים לבטל את הסכם המכר מבלי שניתנה לבני הזוג ארכה לתיקון ההפרה הנטענת – דבר שלא נעשה במקרה זה. עוד ציין בית המשפט, כי היעדר שיתוף הפעולה של האחים וסירובם לחתום על מסמכים סטנדרטיים כלפי הבנק למשכנתאות, שוללים את טענתם להפרת התחייבות בני הזוג לתשלום יתרת התמורה.   
 
כמו כן, בית המשפט קיבל את טענת האישה לפיה התנהגות הצדדים מעידה על שינוי מוסכם של הוראות ההסכם, בכל הנוגע למתווה התשלומים. נקבע כי האחים לא סיפקו הסבר משכנע מדוע המשיכו לקבל תשלומים על חשבון תמורת המכר, מבלי להביע הסתייגות כלשהי ביחס לאיחור הנטען, ובחרו להודיע על ביטול ההסכם רק לאחר פתיחת הליך הגירושין של בני הזוג.
 
לאור זאת, בית המשפט הורה על אכיפת ההסכם והשלמת העסקה בכפוף לתשלום יתרת התמורה, בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום שנקבע בהסכם המכר.
 
(תמש (ת"א) 43389-01-18 ר.ב.נ נ' א.נ)

עוד מאמרים שיעניינו אותך:

חזרה למעלה