דחיית בקשה למתן צו מניעה זמני למכירת דירה שבעליה נרצחו במסגרת אירועי ה-7 באוקטובר

ב-״משפטון״ זה, נסקור את החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה (להלן: "הבקשה") שיאסור למכור דירה שבמחלוקת בעיר אופקים (להלן: "הדירה"), לאחר שבעליה של הדירה נרצחו במסגרת אירועי ה-7 באוקטובר. זאת, עד להכרעה בעניין תוקפו של הסכם המכר שנחתם על ידי חלק מבעלי הזכויות הרשומים של הדירה. בית המשפט דחה את הבקשה לאחר שבחן את מאזן הנוחות, מועד הגשת התביעה וסיכוייה להתקבל.

נסיבות המקרה:

ענייננו בבקשה למתן צו מניעה האוסר את מכר הדירה, וזאת כאשר ברקע הבקשה נידונה שאלת תוקפו של ההסכם למכירתה. יובהר כי נוכח המחלוקות בדבר תוקפו של הסכם המכר, בית המשפט הגדיר את ההסכם בשלב זה כ"המסמך". 

בעלי הזכויות בדירה הם זוג הורים שגרו בדירה, ובתם המתגוררת באוקראינה. זוג ההורים ז"ל, נרצחו ע"י מחבלי החמאס, באותה השבת השחורה של 7.10.23.

כשנה וחצי בטרם המתקפה כאמור, נחתם הסכם מכר בין ההורים המנוחים (להלן: "המוכרים") לבין הרוכשים. כחלק מהליך הרכישה סוכם כי בתם של המוכרים, הרשומה כבעלים של חלק מהדירה, תחתום, בין היתר, על  ייפוי כוח קונסולרי, שבו היא מסכימה ומאשרת למכור את הדירה למבקשים. אלא שעקב המלחמה שפרצה באוקראינה נבצר מהבת לעשות זאת. בעקבות כך, ביקשו המוכרים לבטל את העסקה. מנגד, הודיעו הרוכשים כי הם מסרבים לכך בתוקף. מכאן עלתה המחלוקת - האם הסכם המכר אכן מחייב או לא. חשוב לציין בהקשר זה, כי הרוכשים שילמו את התשלום הראשון על חשבון התמורה, בסך של 200,000 אלף ₪, אשר הוחזק בנאמנות. ומעבר לכך, בכל התקופה מרגע החתימה על המסמך (כשנה וחצי) - לא שילמו המבקשים תמורה נוספת.  כמו כן, לא נרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכשים, והעסקה לא דווחה למיסוי מקרקעין.

טענות הרוכשים: ההסכם נחתם ושולמה תמורה. ובכל הנוגע לבת, אף על פי שזו לא חתמה על ההסכם, הוכחה גמירות דעתה, ומשכך הסכם המכר תקף. הלכה היא, שדרישת הכתב בהסכמי מכר היא אומנם דרישה מהותית, אך חתימה היא דרישה ראייתית.  מכאן, טענת הרוכשים היא כי הבת לא חתמה מטעמים טכניים של מרחק והמלחמה באוקראינה, ובשל כך היעדר חתימתה - איננו פוגע בתוקפו של ההסכם. לכן, עד לבירור התובענה לגופה, ביקשו הרוכשים צו מניעה זמני האוסר דיספוזיציה בזכויות המוכרים בדירה. 

טענת הבת: בהיעדר חתימתה, הסכם המכר לא השתכלל לכדי הסכם מחייב, ואף הרוכשים לא הכירו בו כמחייב. לראיה: לא שולמה מלוא התמורה; ההסכם לא דווח לרשויות המס; לא נעשתה כל פעולה לקידום העסקה; ואף לא שולם שכרו של מתווך העסקה. בנוסף, טענה הבת כי הרוכשים הגישו את הבקשה בשיהוי ניכר (למעלה משנה ממועד החתימה על "המסמך").

החלטה:

הבקשה נדחתה. תחילה קבע בית המשפט, כי המבקשים השתהו יתר על המידה בהגשת הבקשה, ולא פרסו בפני בית המשפט את כלל הנושאים שבמחלוקת. ומשכך, לא עמדו בחובת תום הלב המוטלת עליהם, המהווה תנאי מחייב לקבלת סעד זמני. כמו כן, נראה כי הסיכויים שהתביעה תתקבל אינם עולים על הסיכויים שתידחה. משום שבמקרה זה, סבר בית המשפט, שהיעדר החתימה מהווה ביטוי חיצוני, לפיו ניתן לומר כי לא מתקיים התנאי של גמירות הדעת מצד הבת. בנוסף, העובדה כי הרוכשים לא דיווחו על העסקה לרשויות המס במשך שנה, וחצי ואף לא שילמו את דמי התיווך, אלה כשלעצמם מלמדים שהם לא ראו אותה כעסקה מוגמרת, כל שכן בהיותם עורכי דין.

באשר למאזן הנוחות, בית המשפט מציין, כי הנזק שעלול להיגרם לבת ככל שיינתן צו מניעה זמני האוסר דיספוזיציה בזכויות המוכרים בדירה, עולה על הנזק שעלול להיגרם למבקשים ככל שלא יינתן הצו האמור, כל שכן כאשר ניתנה להם ההזדמנות לקבל את השיק שהוחזק בנאמנות חזרה לידיהם. ומכאן שגם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה. 

[ת״א (ב"ש) 52181-03-23 גדעון פודים נ' טטיאנה דובוביו].