​באילו מקרים כסף שהועבר על-ידי הורים לצורך רכישת דירה ייחשב כמתנה, ובאילו מקרים כהלוואה

כאשר הורים מעבירים כסף לילדיהם, קיימת חזקה פסיקתית שעסקינן במתנה, והנטל מוטל עליהם להוכיח אחרת. ככל שלא הוכיחו ההורים כי העבירו את הכספים במסגרת הלוואה, הרי שכספם שהועבר נחשב כמתנה, לכל דבר ועניין.
 
ב״משפטון״ זה, נסקור את פסק-דינו של ביהמ״ש לענייני משפחה, שדן בסוגיית כספים שניתנו מהורי הבעל לזוג הצעיר, ובדיעבד טענו ההורים כי מדובר בהלוואה ולא במתנה. 
 
נסיבות המקרה:
 
בני זוג קיבלו מהורי הבעל סכום כסף לצורך רכישת דירה. הזוג חתם על הסכם ממון שבמסגרתו הוסכם כי הבית יירשם על הבעל בלבד. בנוסף, סיכמו בני הזוג כי סכום ההלוואה, בסך 3.5 מיליון שקל, יוחזר להורים או לבעל, והיתרה תחולק בין בני הזוג. בהמשך, ולאחר שהורי הבעל העבירו סכומי כסף נוספים בהיקף נכבד (שהסתכם יחד עם ההלוואה הנ"ל בסכום של כ-6 מיליון שקל), יחסי הזוג עלו על שרטון, ומשכך החליטו להיפרד. 
 
לאחר הפרידה הגישה האישה תביעה לחלוקת רכוש, בין היתר על הדירה, שכן לטענתה הם קיימו חיים משותפים. ואילו הורי הבעל הגישו תביעה בגין הכספים הנוספים שהעבירו, מעבר לסכום של 3.5 מיליון שקל אשר עוגנו בהסכם הממון, אשר לטענתם ניתנו לזוג כהלוואה נוספת. זמן מה לאחר שהעבירו הורי הבעל את כספי ההלוואה הנוספת, חתם הבעל בלבד על הסכם הלוואה עם הוריו, במסגרתו התחייב הבעל למשכן את זכויותיו בבית המגורים להוריו במשכנתה ראשונה ללא הגבלה בסכום. המחלוקת בענייננו נוגעת, בין היתר, לאופן סיווג הסכומים שנתנו הורי הבעל לזוג מעבר לסך 3.5 מיליון שקל – האם מדובר במתנה או בהלוואה נוספת שנתנו הורי הבעל לבני הזוג שעל האישה להחזיר.  
 
לטענת הורי הבעל, הסכום כולו היה הלוואה ולא מתנה, וכראיה לכך נחתם הסכם הלוואה. ולמרות שהסכם זה נחתם על ידי הבעל בלבד, אך ברי כי הוא חל על שניהם, והוא נחתם עמו רק מפני שהיה הבעלים הרשום בטאבו של הדירה. לטענתם, למרות שמתן ההלוואות הנוספות שניתנו לזוג לא עוגנו בכתב – אין ספק מבחינתם, כי מדובר בהלוואה. 
 
מנגד, טוענת האישה כי הסכם ההלוואה לא אמיתי, אלא נעשה לצורך ההליך המשפטי. כאן, האישה טוענת כי הכספים ניתנו ע"י הורי הבעל כמתנה, ולא כהלוואה. בנוסף, לטענתה, הכספים הנוספים הועברו מחשבון משפחתי משותף, שהבעל כלול בו, וכן מחברה שהבעל מחזיק במניותיה. משכך המדובר בכספים שהועברו מהבעל ולא מהוריו.

החלטה:
 
כאמור לעיל, קיימת חזקה פסיקתית שכסף שהועבר מהורים הינו מתנה, והנטל להוכיח אחרת – מונח על כתפי ההורים. נפסק שהיות שהורי הבעל לא הצליחו להוכיח אחרת, הרי שמדובר במתנה. 
בהתאם לפסיקה, כוונתו של הנותן נבחנת בשעת המעשה ולא בדיעבד. על כוונתם של הורי הבעל ניתן ללמוד מהשוני בהתנהגותם טרם העברת הסך של 3.5 מיליון שקל, ובהתנהגותם טרם העברת סכום הכספים הנוסף. בהעברה הראשונה של הכסף, הורי הבעל דאגו להסדיר היטב את מתן הכספים כהלוואה, ואילו בהעברה הנוספת, הם לא דאגו לכך. מעבר לכך, בהעברת הכספים הנוספת הורי הבעל אף לא ווידאו כי האישה מסכימה, או אפילו יודעת, על הכספים שניתנו על ידם כהלוואה. זאת ועוד, לעומת הסכום הראשוני, סכום הכסף השני הועבר בפעימות, והיה ניכר כי הם תומכים בזוג כלכלית ולא נותנים לבני הזוג הלוואה. ניכר כי לאחר שהורי הבעל הבינו שהזוג עתיד להתגרש, ניסו ההורים להפוך את מתן המתנה להלוואה כדי לזכות בהחזרה של הכספים שהועברו.
 
בנוסף, התגלה קושי ממשי לזהות מתי נחתם הסכם ההלוואה, מפני שלטענת אבי הבעל, הדף שבו מופיע תאריך החתימה על הסכם ההלוואה נהרס מקפה שנשפך עליו. אולם נקבע כי אין זה משנה, שהרי ממילא הורי הבעל לא הרימו את הנטל להוכיח כי מדובר בהלוואה ולא במתנה.
 
בעניין המחלוקות והטענות הרכושיות שהועלו בין בני הזוג – נפסק ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה, כי יש לדחות את דרישת האישה לחלוקה בלתי שוויונית. כלומר, טענת האישה ודרישתה, כי מגיעים לה כספים, מעבר למחצית המגיעה לה מהנכסים המשותפים של בני הזוג. נקבע כי בני הזוג חתמו על הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין, שבו נקבעה חלוקת רכוש בחלקים שווים, וקביעה זו הינה קביעה מחייבת. 
 
(תלהמ (ת"א)  12994-09-18 א נ' ב), (30.06.2022)). 

עוד מאמרים שיעניינו אותך:

חזרה למעלה