אב נתן לבתו נחלה במתנה, הבת השיבה בהתנהגות מחפירה וכפויית טובה כלפיו - ביהמ"ש אפשר לו לקחת את המתנה בחזרה

בהתאם להוראות חוק המקרקעין, עריכת 'עסקה במקרקעין' מסתיימת ברישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ("הטאבו"). וכל עוד לא נרשמה הזכות – רוכש הזכות אינו מחזיק בזכות קניינית, אלא בזכות חוזית בלבד. בשונה מעסקאות מכר, הכוללות על פי רוב תמורה בעבור רכישת הזכות במקרקעין, על התחייבות להעברת זכויות במתנה חלות בנוסף הוראות חוק המתנה. 
 
הוראות חוק המתנה מתירות למעניק המתנה זכות לחזור בו מהתחייבותו להעניק מתנה (ככל שזו טרם הושלמה ברישום), וזאת בכפוף למספר תנאים הקבועים בחוק. למשל, הוראות החוק מעניקות לנותן המתנה זכות בלתי מוגבלת בזמן לביטול ההתחייבות למתנה, וזאת כאשר מקבל המתנה "לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות", ובכפוף לכך שנותן המתנה לא ויתר בכתב על רשות זו. בנוסף, גם כאשר מקבל המתנה הסתמך על המתנה ושינה את מצבו, רשאי נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו, במקרה בו "החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".
 
במשפטון זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר דן במעמדו של הסכם מתנה שנערך בין אב לבתו, ונדרש להכריע בשאלה – האם יש בחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר כדי להביע ויתור בכתב על זכות החזרה מהענקת המתנה, גם במקרה של התנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה? 
 
נסיבות המקרה:
 
במהלך שנת 2012, חתם בעל זכויות בנחלה על הסכם מתנה, לפיו העניק לאחת מבנותיו את כל זכויותיו בנחלה, וזאת בכפוף להמשך מגוריו בה למשך כל ימי חייו. הסכם המתנה דווח לרשות המיסים, והצדדים אף חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך השלמת הפעולות הנדרשות לרישום הזכויות על שם הבת. בהמשך לכך, ומבלי שבוצעה העברת זכויות על שמה, נטלה הבת הלוואה בסך של 500 אלף שקלים, כנגד שעבוד זכויות האב בנחלה, והחלה בבניית בית נוסף בנחלה (בסמוך לבית האב).  
 
עם זאת, כעבור מספר חודשים לאחר התחלת הבנייה, פרץ משבר ביחסי האב והבת. בעקבות ההרעה ביחסים, עתר האב לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה להורות על ביטול הסכם המתנה. לטענתו, בסמוך לאחר החתימה על ההסכם, החלה בתו לנהוג כלפיו באופן מחפיר, תוך הפעלת אלימות מילולית ופיזית, שאף הגיעה לכדי השלכת חפצים. משקיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת האב, ערערה הבת לבית המשפט המחוזי.
 
לטענתה, על אף שעסקת המתנה לא הושלמה ברישום הזכויות בנחלה על שמה, יש לראותה כמי ששינתה את מצבה הכלכלי והמשפטי, בהסתמך על קבלת המתנה. בהקשר זה, טענה הבת כי העובדה שנטלה משכנתה והחלה בבניית בית למגוריה בתחומי הנחלה, מצביעה על מתנה שהושלמה ואינה ניתנת לביטול. כמו כן, טענה הבת כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן על ידי האב, לצורך השלמת רישום הזכויות על שמה, מעיד כי האב ויתר על זכותו לחזור בו מהמתנה.

החלטה:
 
בית המשפט המחוזי דחה את טענות הבת, וקבע כי למרות נטילת המשכנתה וביצוע עבודות הבנייה בנחלה על ידי הבת – העובדה כי ההתחייבות להעניק את הנחלה במתנה לא הושלמה ברישום זכויות, מעידה על כך שעסקת המתנה לא הושלמה, ומהווה התחייבות להעניק מתנה בלבד. 
 
כמו כן, נקבע כי אף אם תתקבל עמדת הבת לפיה האב ויתר על זכותו לחזור בו מהמתנה, באמצעות חתימתו על ייפוי כוח בלתי חוזר, הנחה זו אינה שוללת מנותן המתנה את אפשרות ביטול המתנה בשל התנהגות מחפירה. משכך, נקבע כי למרות שחתימת האב על ייפוי הכוח הבלתי חוזר אכן מונעת מהאב לבטל את המתנה ללא כל סיבה – אין במתן ייפוי הכוח בכדי למנוע ממנו לפעול לביטולה בשל התנהגות מחפירה של בתו. בהקשר זה, ציין בית המשפט, כי מהראיות והעדויות שהציגו הצדדים, ניתן ללמוד כי הבת נקטה באלימות פיזית ומילולית כלפי אביה, תוך הפניית עורף וכפיות טובה כלפיו, באופן העולה לכדי 'התנהגות מחפירה'. על כן, בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי האב היה רשאי לחזור בו מהתחייבותו ולבטל את הסכם המתנה כדין. 
 
בהמשך לקביעה זו, ולהיות האב בעל הזכויות הבלעדי בנחלה, נפסק כי גם שלד הבית הנוסף שנבנה על ידי הבת בתחום הנחלה, מצוי בבעלות האב ומהווה חלק מרכושו. בשולי הדברים ציין בית המשפט, כי אין בהכרעה זו בכדי לשלול פנייה מצד הבת לערכאות משפטיות, לשם הבירור העובדתי בשאלת הסכומים שהושקעו על ידה לבניית ביתה, ככל שהושקעו. 
 
(עמש (נצ') 53176-06-14 אלמונית נ' פלונים)

עוד מאמרים שיעניינו אותך:

חזרה למעלה