מעמדו של נכס שנרכש על ידי שלוח תוך הפרה של השליחות

על פי חוק השליחות – "שליחות היא ייפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". החוק האמור משתרע גם על פעולות שבתחום דיני הקניין, וקובע כי "נכס שבא לידי השלוח עקב השליחות מוחזק בידו כנאמן של השולח". לאורך השנים, בתי המשפט בישראל אף הרחיבו את החובות בהן חב שלוח, וקבעו לא אחת כי גם במקרים בהם השלוח הפר את הוראות ותנאי השליחות, ובעקבות החריגה מסמכותו הגיע נכס לידיו של השלוח – הנכס יוחזק בנאמנות עבור השולח.
ב"משפטון" זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר נדרש להכריע בסכסוך בין שולח לשלוחה, במסגרתו הפרה השלוחה את חובותיה, ותוך הצגת מצג שווא לשולח נרשמה כבעלים של דירת המגורים.
נסיבות המקרה:
ענייננו במטפלת סיעודית ובקשיש בו טיפלה. בין השניים נרקמה מערכת יחסים מיוחדת, במסגרתה הועברו כספים ונכסים מהקשיש למטפלת. כחלק מהיחסים בין השניים, הפקיד הקשיש סכום כסף בחשבון הבנק של המטפלת, לצורך רכישת דירת מגורים ורישום הזכויות בה על שמו, וזאת במטרה להסתיר את מצבו הכלכלי מרשויות המס. ואכן, המטפלת רכשה דירת מגורים באמצעות כספים מחשבונה, אולם הזכויות בדירה נרשמו על שמה בפנקסי המקרקעין. לימים, עברו הקשיש והמטפלת להתגורר בדירה, אך לאחר שנודע לקשיש כי הזכויות בדירה נרשמו על שם המטפלת, פנה לבית המשפט בבקשה להצהיר כי יש לרשום את הזכויות על שמו.
לטענתו, על אף שהוסכם בינו לבין המטפלת שהבעלות האמיתית תישאר בידיו, המטפלת הציגה בפניו מצג שווא לפיו הוא בעליה של הדירה ואולם בפועל, רשמה את הדירה על שמה. לשיטתו, רכישת הדירה על ידי המטפלת נעשתה עקב השליחות שהוטלה עליה, ומשכך יש לראות בו כמי שזכאי להירשם כבעלים של הדירה.
מנגד, טענה המטפלת כי הכספים שהופקדו בחשבונה על ידי הקשיש, ניתנו כמתנה, כחלק ממערכת יחסים שנרקמה בין השניים. בנוסף, הציגה המטפלת ראיות לפיהן היה ברשותה מספיק כסף כדי לרכוש את הדירה, עוד בטרם קבלת הכספים מהקשיש, וטענה כי רכשה את הדירה בעבור עצמה בלבד.
החלטה:
בתחילה בחן בית המשפט העליון, האם די בעובדה שבחשבונה של המטפלת היה קיים סכום כסף מספיק לשם רכישת הדירה, כדי לקבוע שהדירה לא נרכשה במסגרת יחסי השליחות בין השניים. בשאלה זו קבע בית המשפט כי אין בעובדה לפיה היה בחשבונה של המטפלת הסכום הדרוש לרכישת הדירה, גם ללא הכספים שהועברו על ידי הקשיש, כדי לגרוע ממעמדה כשלוחה של הקשיש. נקבע כי המטפלת הייתה מחויבת לנהוג בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו של הקשיש. המטפלת נדרשה לרכוש בעבור הקשיש דירת מגורים ולרשום אותה על שמו, ובכך יחסי השליחות בין השניים היו אמורים להגיע לסיומם. ואכן נקבע כי המטפלת לא פעלה בהתאם להוראות השליחות.
כמו כן, בית המשפט קבע, שעל אף שדירת המגורים הגיעה לידיה של המטפלת כתוצאה מהפרת השליחות, יש לראות בדירה "נכס שבא לידי השלוח עקב השליחות", וזאת לאור הקשר הסיבתי המובהק שחל בין השליחות לבין רכישת הדירה. משכך, פסק בית המשפט כי הדירה מהווה נכס המוחזק בידיה של המטפלת כ"נאמן" של הקשיש. בהקשר זה, צוין כי אין לפרש את המונח "עקב השליחות" בצמצום, וגם במקרה של הפרת יחסי השליחות, השלוח נדרש להחזיק בנכס בנאמנות עבור שולחו, ולא לנצל את מעמדו ולחבל בשליחות.
לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כי דירת המגורים מוחזקת בנאמנות בידיה של המטפלת עבור הקשיש, וכי הקשיש זכאי להירשם כבעל הזכויות בדירה מכוח יחסי השליחות.
(ע"א 5619/16 עזרא סולטניאן נ' פרחיה כהן)
(עריכה: המתמחה תבל ליפשטט, בהנחייתו של עו"ד אלעד שרעבי, 15.01.2019)

עוד מאמרים שיעניינו אותך:

חזרה למעלה