בית המשפט המחוזי בירושלים הורה על תיקון צו רישום הבית המשותף בהתאם להיתר הבנייה וחוזה החכירה
על פי הוראות חוק המקרקעין, רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מסמכות בית המשפט להורות על תיקון הפנקס, מכוח סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין.
במשפטון זה נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. פסק הדין עוסק בצו רישום בית משותף שאינו מגלם בתוכו את מבנה התובעים, על אף שבנוי למעלה מ-40 שנה, ולמעשה, אינו ממחיש את המציאות בפועל. מכאן, בית המשפט נדרש להכריע בשאלה קניינית - האם התובעים הינם בעלי זכויות במקרקעין.
נסיבות המקרה
ההליך המשפטי נסוב סביב חלקה בירושלים, שהייתה בבעלות רשות מקרקעי ישראל. על החלקה נבנו שני מבנים נפרדים, בשתי פעימות. מבנה הנתבעים נבנה ראשון בזמן, בשנות ה-60, ונרשם כבית משותף. כעשור לאחר מכן נבנה מבנה התובעים, ורישומו לא הוסדר בלשכת רישום המקרקעין. כתוצאה, לא רק שהרישום בלשכת רישום המקרקעין לא התאים למצב הבנוי בפועל, אלא גם שזכויות התובעים מעולם לא נרשמו. מכאן התביעה להצהיר שהתובעים הינם בעלי זכויות במקרקעין וזכאים להירשם כבעלי דירותיהם.
התובעים הציגו מגוון אסמכתאות להוכחת זכויותיהם. בין היתר, מסמכים פורמליים כגון: היתר בנייה למבנה, תב"ע מאושרת, חוזה חכירה עם רשות מקרקעי ישראל והסכמת בעלי המבנה המקורי הראשון. רשות מקרקעי ישראל הצטרפה לעמדת התביעה. לשיטתה, המבנה נבנה כדין והוסדר באמצעות חוזי חכירה. לפיכך, תיקון רישום הבית המשותף מתחייב כדי לתת תמונה מדויקת ומלאה של המציאות.
מנגד, הנתבעים טענו כי הרישום בפנקס הבתים המשותפים מהווה ראיה חותכת לתוכנו, ולא מתקיימות העילות החוקיות לתקנו. כמו כן נטען כי המסמכים שצורפו לתביעה אינם מקנים זכויות קנייניות. בגין טענות אלו הגישו הנתבעים גם תביעה שכנגד לסעד הצהרתי, לפיו הסכמי החכירה נחתמו בחוסר סמכות ושלא כדין, וכי רשות מקרקעי ישראל הפרה את הסכם החכירה עימם, ולמעשה בוצעו עסקאות נוגדות במקרקעין.
החלטת בית המשפט
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, ודחה את התביעה שכנגד.
נקודת המוצא הינה כי היתר הבנייה, תוכנית בניין ערים וחוזי החכירה נהנים מחזקת תקינות, כמו גם שלא עלה ספק בפעילות הרשות המנהלית. בנוסף, בידי רשות מקרקעי ישראל היו זכויות שאפשרו את החכרת המבנה הנוסף. בית המשפט השתכנע, כי הרישום בפנקס אינו משקף כשורה את זכויות הצדדים בקרקע. ולכן, התוצאה המתחייבת הינה להסדיר את הרישום של זכויות התובעים, כפי שמעוגנות בחוזי החכירה. בית המשפט התבסס בהכרעתו על סעיפים 93-97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, אשר מסמיכים אותו להורות על תיקון רישום המקרקעין כאמור. אשר על כן, התובעים הוכרו כבעלי הזכויות במבנה הנוסף, ומונה כונס נכסים מטעם בית המשפט שיפעל להסדרת הרישום.
(מראה מקום: תא (י-ם) 48585-12-21 אשר וקנין נ' צחי זיזי)
(עריכה: עו"ד רותם איש טוב בסיועה של המתמחה גלי רז, 28.10.25)
קטגוריות
ארכיון
- נובמבר 2025
- אוקטובר 2025
- ספטמבר 2025
- אוגוסט 2025
- יולי 2025
- יוני 2025
- מאי 2025
- אפריל 2025
- מרץ 2025
- פברואר 2025
- ינואר 2025
- דצמבר 2024
- אוקטובר 2024
- ספטמבר 2024
- אוגוסט 2024
- יולי 2024
- יוני 2024
- מאי 2024
- אפריל 2024
- מרץ 2024
- פברואר 2024
- ינואר 2024
- דצמבר 2023
- נובמבר 2023
- אוקטובר 2023
- ספטמבר 2023
- אוגוסט 2023
- יולי 2023
- יוני 2023
- מאי 2023
- אפריל 2023
- מרץ 2023
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- פברואר 2019
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- פברואר 2018
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- אוקטובר 2016
- מרץ 2016
