"משפטון" 08/17 - מבחן הסבירות הנדרש מרשויות מנהליות

"משפטון" 08/17 – מבחן הסבירות הנדרש מרשויות מנהליות

בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי, על החלטה של רשות מנהלית להיות מנומקת לאחר מתן משקל ראוי לכל ההיבטים הרלוונטיים, ולהם בלבד. בצד מבחן הרלוונטיות, על החלטה של רשות מנהלית לעמוד גם במבחן הסבירות המנהלית. מבחן זה מותנה באיזון ראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, תוך עריכת איזון בין הערכים והאינטרסים המתנגשים, היוצר "מתחם הסבירות" – בגדרו צריכה להתקבל החלטת הרשות המנהלית. ב"משפטון" זה נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נדרש למבחן הסבירות עקב סירובן של רשויות מנהליות להעברת זכויות בנחלה על שמו של יורש.

נסיבות המקרה:

ענייננו בנחלה המצויה בסמכותה של האגודה השיתופית של מושב כרם מהר"ל. בקשר לנחלה נחתם "הסכם משולש" (הסכם משבצת) בין רשות מקרקעי ישראל, האגודה וזוג חברים באגודה. לפי הסכם זה, הקנתה הרשות לזוג זכויות של "בר רשות" בנחלה, המאפשרות, בין היתר, להקים בנחלה מבני מגורי ומתקנים לצרכים אחרים שבעיקרם חקלאיים. לאחר פטירת בני הזוג, פנה בנם, שאף הוא חבר אגודה, בבקשה לאגודה למתן אישורה לרישום הזכויות בנחלה משם הוריו המנוחים על שמו, בשל היותו בן ממשיך. לאחר פניות חוזרות ונשנות של הבן, נדחתה בקשתו על ידי האגודה בטענות שונות וסותרות. משהתייחסות האגודה לא הניחה את דעתו, פנה הבן לרשות מקרקעי ישראל כדי שזו תחייב את האגודה במתן אישור להעברת הזכויות בנחלה על שמו או לחלופין תפעל לרישום הזכויות במרשמיה, מבלי להידרש להסכמת האגודה. בתוך כך, דרשה רשות מקרקעי ישראל את תגובת האגודה, אשר נימקה את סירובה בשתי טענות עיקריות. האחת, טענה לפיה הבן פלש לשטח הגובל בנחלה, ואילו השנייה נוגעת לחוב בגין "מיסים מוניציפאליים" בהם חב הבן כלפיה. עוד טענה האגודה כי אינה "חותמת גומי", ויש לה מלוא שיקול הדעת לסרב לחתום על הבקשה להעברת הזכויות, ולהתנות זאת בקיום חובותיו של הבן כלפיה. משצידדה הרשות בעמדת האגודה, לפיה סירובה לחתום על אישור העברת הזכויות בנחלה נתקבלה כדין, עתר הבן לבית המשפט כנגד האגודה והרשות.

החלטה:

בטענת פלישת הבן לשטח הגובל בנחלה פסק בית המשפט כי שטח זה אכן מצוי מחוץ לנחלת המנוחים, אך לא נטען שהוא שייך כלל לאגודה. משכך, ובהיעדר סמכות חוקית, לא התבררה זכותה של האגודה לדרוש את פינוי השטח כתנאי למתן הסכמתה להעברת הזכויות בנחלה. באשר לטענה לקיומם של חובות כלפי האגודה, קבע בית המשפט כי היעדר פירוט מועד היווצרות החוב על ידי האגודה ותשובותיה הסותרות למקור ממנו נבע החוב הנטעןמעלים ספק רב באשר לקיומו של החוב כלפיה. בהקשר זה נקבע כי אין להסתפק בדרישות כלליות כגון "מיסים מוניציפליים" ועל רשות מנהלית לציין פני חייב מהו מקור החוב ואת מועד היווצרותו. עוד צוין כי רשות מנהלית המנמקת את סירובה בנימוקים שונים בתחילת הדרך ומשנה את נימוקיה בהמשך, עלולה ליצור את הרושם כי מדובר בניסיון עקר לשכנע בצדקת דרכה. לפיכך, נקבע כי האגודה חרגה ממתחם הסבירות עת שסירבה לאשר את רישום הזכויות בנחלה על שם הבן, תוך העלאת טענות לא מבוססות או שאינן בסמכותה. בית המשפט אף העביר ביקורת על התנהלותה של רשות מקרקעי ישראל, באומרו כי הרשות לא בדקה כראוי את הטענות הסותרות של האגודה, ובוודאי שלא ערכה איזון ראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין. לאור זאת קבע בית המשפט, כי התנהלות האגודה ורשות מקרקעי ישראל אינן עולות בקנה אחד עם מבחן הסבירות הנדרש מרשויות מנהליות, ועל כן הורה לרשום את הזכויות בנחלה על שם הבן.

(תא (חי') 31855-07-15 ציון סימן טוב נ' רשות מקרקעי ישראל מרחב חיפה)

(עריכה: עו"ד אלעד שרעבי, 28.02.2017)

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.

עוד מאמרים שיעניינו אותך:

חזרה למעלה